למנצח לבני קרח משכיל. ר״ל מעורר לב האדם להיותו נותן לב על הבאות וכוונת המזמור נבואה על הגלות הארוך הזה וספר תחלה המעלה הקדומה בהלו נרו והשגחתו ית׳ עלינו וירדתנו ממנה בעונותינו והגיענו עד שפל בהיותנו חרפה לכל העמים ותפלה על יציאת הגלות ושובנו אליו כמקדם

ואמ׳ על זה אלהים באזנינו שמענו הנפלאות הגדולות שעשית לאבותינו בימי קדם. ואמרו אבותינו ספרו לנו אבותינו בשם אבותיהם ואבותיהם בשם אבותיהם עם האבות הקדומים אשר עשית הנפלאות בימיהם.

אתה ידך ר״ל בידך ובכחך גוים הורשת ומלת ותטעם חוזרת על האבות כלומ׳ שנטעתם באותם הארצות תחת האומות אשר גרשו משם. תרע לאומים ר״ל האומות ותשלחם ר״ל ששלחתם מן הארץ. וי״מ בו ענין הריגה מענין בשלח יעבורו (איוב לו ב) ולמד לאומים אות השמוש.

כי לא בחרבם ירשו ארץ את הארץ ולא זרועם הושיעה להם אבל ימינך וזרועך ר״ל כחך ואור פניך המגיע להם מהודך ומהשגחתך כי רציתם ר״ל רצית בהם ונלחמת מלחמותיהם. או נפרש כי השלמתם מלשון והרצת את שבתותיה (ויקר׳ כז לד) וכן לדעתי וכאב את בן ירצה (משלי ג יב) ואור הפנים הוא משל לישועה המגעת מאתו ית׳.

ואמר אח״כ אתה הוא מלכי וגו׳ ודע שמדרך הלשון כשידבר הנביא על לשון הגלות פעם ידבר בלשון יחיד על שם העם ופעם לשון רבים על שם קבוץ הפרטים. וענין אתה הוא מלכנו אלהים כלומ׳ שלא היתה עזרתנו תלויה בכוכב ומזל ומערכות עליונות אבל מאתך לבדך הופעת השגחתך עלינו ואתה לבדך היית המצוה ישועות יעקב. וצוה אצלי מקור כלומ׳ אתה היית מלכנו לצוות ישועתנו.

ובך היינו מנגחים צרינו והיינו קמינו מבומסים ר״ל רומסים.

כי לא בקשתנו היינו בוטחים וחרבנו לא היתה המושעת לנו

אבל אתה היית מושיענו מצרינו והיית מביש משנאינו משברם

ובכל יום ובכל זמן היו נסיך מגיעים אלינו עד שהיינו מהללים עצמנו באלהים לפני כל העמים כי שאר כל האומות היו עובדות לכוכבים ולמזלות אבל שמך לעולם נודה סלה ולא תחשוב שאחרי התעופף כבודנו וירדנו מזאת המעלה והגיענו לארץ חיינו בזה הגלות שנבעט בזה לחטוא בשפתינו ולבבנו ולתת תפלה לאלהים, לא כן.

אבל כשהגיע הזמן אשר זנחת ותכלימנו ר״ל שהעמדתנו נכלמים ביניהם ואינך יוצא בצבאותינו ר״ל שבהיותם בגלות לא היתה השגחתך עמהם להיות נוסעים וחונים על פי השגחתך

ותשיבנו אחור יותר ממה שאנו לא השיבונו הצר בימי המעלה ומשנאינו שסו למו ר״ל שסו ממוננו לעצמם ר״ל בזזו מלשון והמה שוסים את הגרנות (ש״א כג א) והוא ג״כ מבנין הקל והדגש לתפארת הקריאה והוא מלעיל לסמיכותו עם מלה זעירה כמו ולא עשו חסד (שופטים ח לה)

וכן כצאן נתתנו מאכל כלומ׳ לא כצאן העומדת לגזיזה או לולדות שאדוניהם חומלים עליהם מצד תוחלת הריוח אבל כצאן העומדת לאכילה כלומ׳ שתחליטנו בידם להריגה וכן שזריתנו ופזרתנו בארצות.

ואמר דרך הפלגה תמכור עמך וכו׳ כלומ׳ שהארכת הגלות עד שנדמה הענין למכירה שאין המוכר מקוה עוד לשוב אליו ועל זה הצד אמרו בדרש דרך הבטחה ונתתי משכני משכוני כלומ׳ שלא אחליטנו שלא לפדותו וכן בנבואת הנחמות מי מנושי אשר מכרתי אתכם לו (ישע׳ נא) וכן בהבטחת יציאה מן הגלות ופדויי ה׳ ישובון (ישע׳ לה י) כלומ׳ כאלו הושמו כמשכון ושיהיו נפדים מיד המחזיק בהם אבל כאן דמה הענין למכירה לרוב אריכות הגלות. ואמ׳ בלא הון דרך צחות כלומ׳ מכרתנו כדרך מכירת הדברים השפלים שאדם מוכרם בדבר מועט. ואמ׳ אח״כ ולא רבית במחיריהם ג״כ דרך צחות כי דרך המוכרים שאפי׳ דברים הבלתי נערכים כשיוציאו אותם למכור ישימו עליהם ערך ראוי לראות אם יוכלו למוכרם באותו ערך שמניחים עליהם ואם לא יוכלו למוכרם ישפילו הערך מעט מעט עד שימכרו אותם במה שיוכלו אלא אם בדברים ששפלותם מפורסם וידוע ערכם אבל עשיתנו כסחורה הנודעת בשפלות כשהוצאתנו למכור לא היית מוציא אותנו בחזקת סחורה שיהא ראוי להניח עליה שום ערך

עד ששמתנו חרפה לשכנינו ולעג וקלס לסביבותינו ומשל בפיהם

ומנוד ראש בלאומים. ולמד בלאומים שורש כמו [ולאום] מלאום (ברא׳ כה כג) והיה ראוי להיות דגוש. וענין מנוד ראש שיניעו ראשם עלינו לליצנותם עלינו עם דעתם המעלה הקדומה וכל [עת] אנחנו רוצים להתנאות ביניהם.

מקול מחרף ומגדף מפני אויב ומתנקם, ומתנקם לשון התפעל כלומ׳ שמחרפין בכעס כאלו הרענו לו וירצה להנקם ממנו.

ועתה חוזר לראשונות כלומ׳ שעם כל אלו הצרות לא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך

ולא נסוג אחור לבנו מעבודתך ולא נטה לבנו ואשורנו מדרך תורתך

אע״פ שדכיתנו במקום תנים כענין גם תנין חלצו שד (איכה ד ג) ובזה מלת כי במקום אע״פ כמו כי עם קשי עורף הוא (שמות לג ג) וכן רבים. ואמ׳ ותכס עלינו בצלמות כלומ׳ שפרשת עלינו אהל הצרות והמבוכות לעמוד בתוך האהל ההוא בחשך ענן וערפל.

ואם על כל זה שכחנו שם אלהינו בלבנו וגם אם התראינו לפניהם לכבדם לפרוש כפנו לאלהיהם ואף ע״י אונס והכרח

אלהים יחקר זאת ובאה מלת יחקר עם בלתי היותו צריך לחקירה ע״ד בוחן לב וחוקר כליות (ירמ׳ יז י) והוא אמרו והוא יודע תעלומות לב. אע״פ שאינם נמסרים בפרסום והכוונה שיפרסם הידיעה בזה כאלו נחקר לכל

ואמ׳ כי עליך וכו׳ כלומ׳ שאף כשהיו מכריחים אותנו בכך היינו מוסרים עצמינו למיתה.

ואמ׳ עורה למה תישן ה׳ ד״מ כי כשתסתלק השגחתך מעלינו נעשית נגדנו כישן ובלתי משגיח ועל אותה הכוונה הוא אומר שיעור ויעיר השגחתו עלינו והוא ענין הקיצה אל תזנח לנצח

וכן למה פניך תסתיר כמי שאינו רוצה לראות בצרת האחרים.

כי שחה לעפר נפשנו ומלת [לעפר] להגעת השפלות והוא ענין דבקה לארץ בטננו כי הנופל מכין ידיו לסמוך על הארץ ואם ימעדו ידיו מסמיכתם הנה הבטן דבק לארץ

וכן אחר שהגענו אל תכלית השפלות קומה עזרתה לנו ר״ל לעזרתה לנו או פירושו קום אתה שאתה עזרתנו ופדנו למען חסדך אפי׳ אם אין אנו ראויים לכך.