למנצח וגו׳. כבר ביארנו בעלמות שהוא א׳ מכלי הניגון ונרא׳ שהוא מיוחד לעורר השמחה היתרה ולכן נתיחס לעלמות להיות כל שמחה גדולה נעדרת כלומ׳ לחשק העלמות ולנעם שיריהם. ואמ׳ למנצח ר״ל לאותו המשורר שבבני קרח ר״ל הלויים [על עלמות] שיר על כלי הנקרא עלמות וכן הוא אומ׳ בדברי הימים (א טו כ) ובניהו בנבלים על עלמות שיר. וכוונת המזמור לעת הישועה במלחמות הגוים בזמן גוג ומגוג

ואמ׳ אלהים לנו מחסה ועוז ר״ל מן המלחמות ועזרה בצרות נמצא מאד כלומ׳ עזר גדול מגוים רבים.

ואמ׳ ד״מ על כן לא נירא בהמיר ארץ ר״ל כשיגיע זמן תוקף הצרות עד שידמה הענין להמרת ארץ ר״ל השחתת הארץ ושובה מדבר ובמוט הרים בלב ימים והוא משל להשקעת מלכים גדולים וירידתם לא נירא בזה כי הכל לטובתנו

כי אף כשיהמו מי הים ויחמרו ר״ל שיגרשו מרוב המייתם רפש וטיט וגם ההרים ירעשו בגאותו ר״ל בגאות הים והסתערותו

הוא יהיה לנו נהר פלגיו ישמחו עיר אלהים שהוא המקום המקודש שבמשכני עליון ר״ל ירושלים

ואלהים יהיה בקרבה להשיבה אל כנה לקיום גדול בל תמוט עוד על ידי אויב ויעזרה אלהים לפנות בקר. ר״ל בשחר. ולפנות כמו לפניו רומז על תחלת זמן המלחמה או מענין פנה היום (ירמי׳ ו ד) כלומ׳ שיפנה היום לערוב וכן לפנות ערב (דבר׳ כג יב) שפירושו כשהערב פונה ובא ורומז על סוף המלחמה.

ואמ׳ המו גוים כלומ׳ בזה הזמן באו גוים כלומ׳ שנתאספו כלם בהמיה גדולה לבוא עלינו למלחמה ומתו שם והוא ענין מטו ממלכות. וי״ל מטו מלשון הגיע כמלשון ארמי והאל נתן בקולו תמוג ארץ ר״ל כל עם הארץ ואז ה׳ צבאות עמנו וגו׳.

לכו חזו מפעלות אלהים כלומ׳ שתתבוננו על אלה כי כלם פעולות אלהיות אשר שם שממה וחרבן בארץ

והוא משבית עוד מהם מלחמות והוא ג״כ ענין קשת ישבר וכו׳ ועגלות הנושאות כלי זין ישרוף באש כי כלם ידעו את ה׳ ויכירו אלהותו או יהיה כאלו יבוא עליהם מאמר האל הרפו מחשבתכם ודעו כי אנכי אלהים ארום בגוים [ארום] בארץ כלומ׳ שכלם יכירוני וייחדו את שמי ולא יעבדו לזר.

וחזר ואמ׳ דרך תפלה לרוב הצרות שבאותו זמן הנקראות חבלי משיח ה׳ צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה.