למנצח משכיל ר״ל מעורר לתת לב כי אחרית רשע לרע ולאבדון.

ואמ׳ בבוא דואג האדומי וכו׳ שהביא דבתו אל שאול שבא בית אחימלך שנתן לו לחם וחרב גלית ושאל לו באלהים הכל כמו שכתוב בס׳ שמואל.

מה תתהלל ברעה הגבור כלומ׳ שהתהללת לאדוניך בהבאת דבה רעה עלי והנה חסד אל כל היום להושיע על אף כל רכיל וקורץ והגבור הוא קריאה כמו הקהל חקה אחת לכם (במדבר טו טו) הדור אתם ראו את דבר ה׳ (ירמ׳ ב לא).

והוות הוא ענין שבר ואמ׳ תחשוב לשונך עם היות המחשבה מיוחסת רק ללב מצד שעל יד הלשון המחשבה נראית כמאמ׳ הלשון שליח הלב וכמוהו ובתבונות כפיו ינחם (תה׳ סוף עח). ואמ׳ שלשונו תחשוב ותספר הוות והוא כתער מלוטש ר״ל מחודד עושה רמיה ר״ל שאדם חושב לעשות בו מעט ויחתוך בו הרבה וכן היה הענין שעל ידי דבורו נהרגו כהנים שבנוב.

אהבת רע מטוב כי יכול היית לומ׳ שאחימלך לא היה יודע שאני בורח וכן האמת שלא היה יודע אבל אתה בחרת שקר מדבר צדק ואמרת שיודע היה ואע״פ שלא נכתב בהדיא שדואג אמר כן על כל פנים כך היה שבהתרעם שאול על הסומכים ידו אמ׳ הוא שאחימלך מהם. ומלת סלה כלומ׳ לכל ימיך נהגת כן.

ודברי בלע פי׳ דברי השחתה.

וכאשר נתצת עיר הכהנים ר״ל שגרמת נתיצתה גם אל יתצך. ויחתך עם היותו מן הקל יש לפרשו כמו יחתך מלשון פן אחיתך לפניהם (ירמ׳ א יז) ר״ל ישברך וי״א כמו ישרפך וכמוהו כי גחלים אתה חותה על ראשו (משלי כה כג) שפירושו מבעיר. ויסחך יתוצך כענין בית גאים יסח ה׳ (שם טו כה).

ויראו צדיקים הנקמה ויוסיפו ביראת האל וישחקו עליו ויאמרו

הנה הגבר אשר לא ישים א׳ מעוזו ומבטחו רק שיבטח ברוב עשרו יעוז בהותו ר״ל ברשעתו ובשכר אשר ישכר ויכרית האחרים הנה ראו מה אחריתו.

ואני אנצל מלשונו ואשאר כזית רענן שלא יבול עלהו ואמ׳ בבית א׳ כלומ׳ שלא אסור מעבודתו כי הוא בטח ברשעו ובעשרו ואני בטחתי בחסד א׳.

אודך ה׳ לעולם וכו׳ כי עשית עבר במקום עתיד כלומ׳ כשתעשה זה המשפט ואקוה שמך כי טוב נגד חסידך כלומ׳ שאודיענו תמיד נגד חסידיך.