למנצח וכו׳ זה המזמור נאמ׳ כשברח דוד מירושלים מפני אבשלום ונאמר לו שאחיתופל בקושרים ונתירא הרבה ממועצותיו עד שאמר סכל נא את עצת אחיתופל ה׳ (ש״ב טו לא)

ונאמרה האזינה אצל השם דרך השאלה כי מלת האזינה מונחת כן מצד האזן.

ואריד בשיחי פירושו אתאונן בצערי ואהימה כמו ואהמה ואם הם שני שרשים כמו אריד וירדתי על ההרים (שופטי׳ יא לז)

וקול אויב נאמר על אבשלום ועקת רשע ר״ל צרת רשע נאמ׳ על אחיתופל וי״מ יטו כמו יגיעו כלומ׳ יסבבו עלי רע בשקר ובאון וישטמוני באף

ויחיל מלשון חיל כיולדה (תה׳ מח ז) ואימות מות כלומ׳ שהיה ירא שימיתוהו וגם בעצת אחיתופל נאמ׳ והכית את המלך לבדו (ש״ב יז ב),

ורעד ופלצות ענין אחד

ומי יתן לי וכו׳ כלומ׳ שהייתי נכסף שאוכל לברוח מפניהם בקלות שלא יוכלו להשיגני עד שאמרתי מי יתן לי אבר ר״ל כנף עד שאעוף ואשכון לבטח

וארחיק נדוד ללון במדברות ובזה אחיש ואמהר לעצמי מפלט

מרוח סועה ר״ל נוסעת מרוב סער ורעש והענין על תוקף הצרות המגעשות והמרעישות לבבו.

בלע ה׳ ר״ל השחת עצתם ופלג לשונם כלומ׳ שתחלקם שלא יהיו בעצה אחת אבל זה בכה וזה בכה עד שתבלבל עצתם כי ראיתי בעיר ר״ל בירושלים חמס וריב ר״ל שיקשרו עלי והריני מת אם לא תסכל עצתם.

יומם ולילה יסובבוהו ר״ל שמבית ומחוץ החמס והריב על חומותיה ואון ועמל בקרבה ר״ל שמבית ומחוץ יסובבו עלי בלא הפסק והוא ענין הוות בקרבה ולא ימיש מרחבה תוך ומרמה.

והנה אחיתופל היה אוהבו ויועצו כל הימים עד שהיה מכיר שהיה שונאו היה נשמר ממנו אבל שהיה חושב בו שהוא אוהב נאמן לו ועל זה אמ׳ זה הענין הוא בבגידה כי האויב הזה לא היה מחרף אותי שאסבול לו ולא הגדיל עלי בלשונו שאסתר ואעלים עיני ממנו

אבל שהייתי מכבדו כאלו היה כערכי וכאלו היה אלופי ומיודעי ר״ל רעי וחברי ושיחדו היינו ממתיקים סוד ועצה על ענייני

וגם כשהייתי הולך בבית א׳ הייתי קורא אותו בפרסום בפני כל החבורה והוא ענין ברגש כלומ׳ בהמיה ובפרסום. ואמ׳ ואתה אנוש וגו׳ כי הנבואות ידברו פעם נסתר ופעם נמצא.

וחלה פני האל שישיא מות עלימו דרך משל שיפתה המות שיבא אליו ואל עוזריו פתאום וירדו שאול חיים כלומ׳ שלא ירגישו בחלים אלא שימותו בנגיפה דרך עונש. כי רעות במגורם ר״ל במקום אסיפתם הם בקרבם כלומ׳ מוכנות ומזומנות במחשבתם טרם בואם להתאסף במקום אסיפתם.

ואני כשאראה השתדלותם עלי אל א׳ אקרא ואשיחה בתפלה.

וישמע קולי עבר במקום עתיד כמשפט הנבואות

וכן פדה בשלום וכו׳ כלומ׳ שיפדה נפשי בשלום. מקרב לי ר״ל מהלחם עלי ורי״ש מקרב בקמץ חטף כי הוא מקור מענין כלי קרב (קהלת ט יח) ויש לפרשו כפשוטו כלומ׳ מהתקרב ומנגוע בי. וכי ברבים פירושו ואע״פ שרבים היו עמדי כלומ׳ להלחם עמדי ובי״ת ברבים נוספת כמו לחמו בלחמי (משלי ט ה) או איפשר כפשוטו כי רבים עמדי לעזרתי אחר השגחת השם כענין רבים אשר אתנו (מ״ב ו טז) וי״א שאמ׳ זה על שם וכל ישר׳ ויהודה אוהבים את דוד (ש״א יח טז)

וראיתם ישמע אל ויענם ר״ל שישמע תפלת עוזרי. ואין נראה כן שדוד לא היה בוטח רק באל ית׳ וישמע אל פירושו לקולי ויענם פירושו ויכניעם מלשון לענות מפני (שמות י ג). ויושב קדם סלה הוא חוזר למה שאמ׳ ישמע אל כלומ׳ ישמע אל שהוא יושב קדם סלה ויכניעם ואשר אין חליפות למו פירושו על האויבים כלומ׳ שלעולם לא יחליפו מידותיהם והנהגותיהם לאל אפי׳ רגע אחד וזה מפני שלא יראו אלהים. וי״מ אשר אין וכו׳ על האל ית׳ כלומ׳ יכניעם האל ויושב קדם סלה אשר אין חליפות למו ר״ל שינוי ולמו נאמ׳ לפעמים על יחיד כמו לו כדרך יסכון עלימו (איוב כב ב) כבו עליו יחזו פנימו (תה׳ יא ז) כמו פניו, ולא יראו א׳ כמו כי לא יראו.

ואמ׳ על אחיתופל שלח ידיו בשלומיו ר״ל באיש שלומיו על דרך ואני תפלה (תה׳ קט) שהוא כמו איש תפלה וי״מ בשלומיו בשורק מלשון שלמים הם אתנו (ברא׳ לד כא).

ועתה אני מכיר כי כל מה שהיה מראה עצמו אוהב אלי היה שקר וזהו חלקו מחמאות פיו ר״ל יותר מחמאות וחסר מלת אמרי כלומ׳ אמרי פיו היו יותר חלקים מחמאה או שמא המ״ם מן התיבה ומן האותיות הנוספות כמו אזרוע מלחמה תשועה ודומיהם ור״ל ממתקי פיו היו חלקים. ופתיחות כמו חרבות כדרך ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה ה).

ואמ׳ כמיעץ לעצמו ולכל הסר למשמעתו השלך על ה׳ יהבך ר״ל משאך וכמו שאמרו ז״ל שקול יהביך ושדי אגמלא (מגלה יח) ואמ׳ והוא יכלכלך הוא פועל יוצא כלומ׳ יכין אותך שתסבלהו כי לא יתן לעולם מוט לצדיק.

וחזר לקללת האויב ואמ׳ ואתה א׳ תורידם תוריד אלה הרשעים לבאר שחת והוא הקבר או גהינם כי ימצא בלשון קבר כמו לשחת קראתי אבי אתה (איוב יז טו) ופעם לגיהנם. ואנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם ר״ל שלא יגיעו לחצי ימיהם ואני אבטח בך לקבל תפלתי.