למנצח וגו׳ בשלוח שאול וישמרו את הבית להמיתו עד שמיכל אשתו הגידה מחר אתה מומת וכתי׳ ותורד מיכל את דוד בעד החלון וילך ויברח וימלט (ש״א יט) ואז חבר זה המזמור.

הצילני וכו׳ כלומ׳ תעמידני לבטח כאלו אני במקום נשגב.

ויגורו כמו יתאספו

ויכוננו ר״ל יכוננו עצמם להרגני. עורה לקראתי וראה מחשבתם והצילני מידם.

ולרוב רשעם היה כולל אותם בכלל כל הגוים הכופרים באל ואמ׳ הקיצה לפקוד כל הגוים ר״ל עון כל הגוים כי ידעתי כי יפקוד עונם בכללם. ובוגדי און כלומ׳ בוגדים באון.

ואמ׳ על השומרים שהם היו יושבים בערב והומים ונובחים ככלב שדרכו ללכת ולנבוח והיו מסובבים את העיר אם ימצאוהו וכשלא היו מוצאים אותו יביעו חרבות.

וכי מי שומע כלומ׳ שהיו בוטחים שלא היה שומעם אדם שייראו ממנו.

ואתה ה׳ תשחק תלעג להם כמו שתלעג לשאר הגוים המצרים לי כענין ה׳ ילעג למו (תה׳ ב).

וענין עזו אליך אשמורה כלומ׳ מלכותו אני ממתין אליך שתביאהו בידי כי אלהים משגבי

ואלהי חסדי יקדמני בטרם אקראהו להראותי בשוררי והכתיב חסדו וביאורו אלהים חסדו יקדמני.

ואמ׳ על השומרים אל תהרגם כלומ׳ שאם ימותו מהרה ישכחו עמי הנקמה אבל להאריך זמן הנקמה הניעמו בחילך ר״ל שתטלטלם בכחך הגדול ותורידם מעשרם אתה ה׳ שאתה מגננו.

[כי בשפתימו ישבעו לשקר והתפלל שיהיו נוקשים באמרי פיהם**] וילכדו בגאונם** ומאלתם וכחשם אשר יספרו וכן בחטאת פימו דבר שפתימו ובא חטאת קודם וילכדו שלא כמשפט או הוא חסר שתזכור חטאת פימו וגו׳.

כלה בחמה ר״ל כלה אותם בחמה ואינימו ר״ל שלא יהיה להם שריד ופליט וידעו כי א׳ מושל ביעקב שמשפטו מגיע עד אפסי ארץ.

ותחת מה שאמר למעלה ישובו לערב וכו׳ שהיו שם בערב לרגל חזר זה דרך קללה שישובו בערב ויסובבו עיר מרוב העוני לבקש לחם וזהו

ינועון לאכול וגם עם כל זה ילינו בלא שביעה ואם במקום אע״פ כלומ׳ יתעמלו למעט מזון אע״פ שלא ישבעו ממנו.

ואני אשיר עזך כלומ׳ אפרסמנו בשירי וארנן בכל בקר חסדך כי היית וכו׳.

ועזי ר״ל מלכותי הנתון לי מאתך אליך אזמרה ר״ל שאודה בשירי כי מאתך בא אלי כי אלהים וכו׳ ר״ל כי אתה א׳ משגבי.