למנצח וכו׳. זה המזמור לא הוזכר שם מחברו ונראה שחובר בזמן יציאת מצרים נבואה על בנין בית המקדש וכתבו דוד בספרו או איפשר שנאמ׳ על הגלות וחברו דוד וספר בו הנפלאות הקדומות להוראה שהאל יכול בכל עת שירצה [להושיע] ואין להתיאש מגאולתו ותשועתו או שגם כן יהיו אותות גדולות בזמן ההוא והוא ענין קריעת י״ס כנבואת והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (ישע׳ יא טו) והמזמור נמשך יפה לכל אחד מהביאורים.

ואמ׳ הריעו לה׳ כל הארץ כלומר שתשמחו לפניו ותזמרו בפיכם כבוד שמו והוא זכירת נפלאותיו וענין שימו כבוד תהלתו כלומ׳ שתפרסמו בו לכל

ומה נורא מעשיך ר״ל כל אחד ממעשיך כלומ׳ דבר נפלא. ברוב עוזך יכחשו לך אויביך כלומ׳ רוב עוזך אשר אתה מראה בנו ימצאו אויביך כזבנים ומכחישים על שהיו מחזיקים ענין זה בנמנע ועל כרחם ישתחוו לך [כל הארץ] ר״ל כל בני הארץ

ויזמרו שמך סלה ר״ל באין עוד הפסק ויאמרו זה לזה

לכו וראו מפעלות ה׳ שהוא נורא עלילה ר״ל במעשה ובמפעל על כל בני אדם בהשפיע השגחתו עליהם.

והזכיר קריעת ים סוף וירדן ואיך היו אז שמחים בה׳ ואם על בני הגלות נאמ׳ הזכיר זה להיות ג״כ האות הזה בזמן ההוא כדכתי׳ והניף ידו על הנהר בעים רוחו וכו׳ והדריך בנעלים וכו׳ והחרים ה׳ את לשון ים מצרים (שם)

ואז יהיה מושל בגבורתו לעולם בלא הפסק כענין והיתה לה׳ המלוכה ועיניו בגוים תצפינה ר״ל להענישם על מה שהרעו לישר׳ והסוררים אל ירומו עוד. וישוב זה לאומות ואם על גלות מצרים ישוב לפרעה ולכל עבדיו ולכל עם ארצו.

ברכו עמים א׳ והשמיעו קול תהלתו כראותכם נפלאותיו כי

שם נפשנו בחיים רמז לתשועת הנפש ולא נתן למוט רגלנו להאבידנו

כי בחנתנו א׳ ר״ל בצרת הגלות וכדכתי׳ והבאתי את השלישית באש וצרפתים כצרוף את הכסף (זכר׳ יג ט)

והבאתנו במצודה ר״ל במאסר הגלות ומועקה משל על אזור הדבוק במתנים והמהדק אותם וקראה מועקה על שם [עקה] למתנים מרוב ההדוק כדרך הנה אנכי מעיק תחתיכם כאשר תעיק העגלה המלאה לה עמיר (עמוס ב יג).

הרכבת אנוש לראשנו רומז על שעבוד המלכים באנו באש ובמים רומז על צרות משונות זו מזו ותוציאנו מהם לרויה ר״ל להפלגת הטוב והוא שם וכל המפרשים פירשו שהוא תואר ור״ל לארץ רויה.

ואמ׳ אבוא ביתך בעולות לשון [יחיד] על שם כלל העם ומתנבא על ענין בית המקדש ואשלם לך נדרי שנדרתי בגלות

אשר פצו שפתי בעת הצרות

ועולות מחים ר״ל כבשים מחים ר״ל שמנים אעלה לך עם קטורת אילים ר״ל הקטרת חלביהם ואעשה בקר עם עתודים משל לרוב קרבנות.

לכו הוא ענין זרוז ר״ל אתם כל יראי א׳ באו בזריזות ושמעו מה שאספר מן הנפלאות אשר עשה לנפשי.

אליו פי קראתי כלומ׳ בפי קראתי והוא רומם תחת לשוני ר״ל שאני מרומם אותו תמיד ולפעמים אמר בלשון על כמו מלתו על לשוני (ש״ב כג ב) לפי שהלשון יעזור בדיבור פעם ממעל לה פעם מתחת לה.

און אם ראיתי בלבי ר״ל אם מעלתי במחשבתי לעשות איזה מעל לא ישמע ה׳ להענישני עליו כענין מחשבה רעה אין הב״ה מצרפה למעשה ומה שנאמ׳ למען תפוש ישר׳ בלבם (יחזק׳ יד ה) פירושו בענין ע״ז וכל הנמשך אחריה בענייני האמונות כלם.

אכן קול תפלתי שמע והקשיב

וברוך א׳ אשר לא הסיר תפלתי לדחותה מלפניו וכן לא הסיר חסדו מאתי.