אין בו פתיחה במלת מזמור או במלת למנצח ונראה שאמרו תכף למזמור שלפניו וסמך עליו וכוונת המזמור י״מ שאמרו דוד על עצמו בצרותיו אם על שאול וקראו רשע מעול וחומץ אם על אבשלום וקרא כן אבשלום או על אחיתופל ועיקר הדברים יראה שנאמ׳ על צרת הגלות ואמ׳ בך ה׳ חסיתי והוא עבר במקום עתיד כלומ׳ בך אחסה ואע״פ שארך עלי הגלות ואל אבושה לעולם. ומלת לעולם יראה לי שהיא חוזרת למעלה ממנה ר״ל בך ה׳ אחסה לעולם ולא אבוש.

ובצדקתך ר״ל בטוב חסדך ורחמיך תצילני ואנא להטות אלי אזנך וכו׳.

היה לי לצור מעון והוא משל שאדם ניצל בה מפני האויבים לבוא תמיד שם מפני הצרות. צוית כמו וצוה להושיעני כמו כי מלאכיו יצוה לך (תה׳ צא) ופירש המשל באמרו כי סלעי ומצודתי אתה.

ופלטני מיד רשע ר״ל על כל אחת מן האומות האומרות תמיד לכלותנו.

כי אתה תקותי וכו׳ ומנעורי רומז על תחלת הגלות.

עליך נסמכתי מבטן משל שכל ימי צרותי מני קדם בטחתי בך והמשיך המשל באמרו ממעי אמי אתה גוזי ר״ל מעתיקי משם ובמקום אחר נאמ׳ גוחי ר״ל ממשיכי ושניהם ענין הוצאה והעתקה מחשך לאור והוא ענין בך תהלתי תמיד ר״ל מתחלת הצרה.

ואמרו כמופת הייתי לרבים עניינו שהייתי להם למשל ואתה מחסי ומבטחי והיה מבטח עוז והוא חסר ר״ל מחסי מחסה עוז ולכן אני מתפלל לפניך להושיעני.

ואז ימלא פי תהלתך ר״ל לשבח אותך שבח רב.

ואמ׳ אל תשליכני לעת זקנה ר״ל לעת התישנות הצרות ואריכותם עד שחלש להם הטבע מלסבלם והוא ענין ככלות כחי.

ואמרו אויבי לי כמו עלי ע״ד ואמר פרעה לבני ישרא׳ (שמות יד יג) ושומרי נפשי ר״ל המקוים תמיד במיתתה ובכלויה הם אומרים עלי א׳ עזבו רדפוהו ותפשוהו כי אין מציל וגואל את דמו כלומ׳ שלא יתיראו משום עונש ואחר שכן א׳ אל תרחק ממני

ויבושו מסברם ויכלו שוטני נפשי ויתעטפו בחרפה וכלמה

ואני עם כל צרותי תמיד איחל ועם הוסיף מכאובי אוסיף בתהלתך

ופי יספר צדקתך תמיד אע״פ שלא אדע להם ספורות וכי במקום אע״פ וספורות שם מספר על משקל בשורות.

ואמרו אבוא בגבורות ר״ל שאני כשילחמו עלי אויבי במלחמת הנועדים עלי עם גוג ומגוג ולא אבוא עליהם בתקות נצחון חרב וחנית אבל אבוא בגבורות ה׳ ולא אזכיר שבח עצמי בניצוח רק צדקתך לבדך.

ואמ׳ א׳ למדתני מנעורי ר״ל שמימי קדם הוריתני והראיתני נפלאותיך ונסיך תמיד ועד הנה כלומ׳ מאז ועד הנה אגיד נפלאותיך

וגם מכאן ולהבא והוא ענין עד זקנה ושיבה אל תעזבני עד שיגיע העת שאגיד זרועך ונסך הגדול לדור ודור לכל הבא מיתר העמים נפלאותיך. ובא הנה לשון עד כענין כי לא אעזבך עד אשר אם עשיתי וכו׳ שאין הכוונה לעזבו אח׳כ אבל עד אשר אם עשיתי ואז יהיה לך הענין בתכלית השלימות

וצדקתך כלומ׳ וכן אגיד צדקתך א׳ ואודיע שהיא עד מרום כלומ׳ גדול עד תכלית כענין גדול מעל שמים חסדך (תה׳ קח ה).

אשר הראיתני צרות רבות ורעות לרוב המרדים עד שנתיאש כל אדם ממני ואתה אחר היאוש תשוב תחייני ומתהומות הארץ ר״ל תכלית הצרות תעלני.

ותרב הוא מבנין הפעיל כלומ׳ תרבה גדולתי ותסוב ר״ל שתסוב אלי ע״ד סוב דמה לך דודי (שה״ש ח יד) ותנחמני.

וגם אני אודך במיטב השיר בכלי נבל ואזמר לך בכנור דרך הפלגת הערה מכוונת

ותרננה שפתי בזמרת הפה עם זמיר הכנור וכן תרנן נפשי אשר פדית כלומ׳ שתהלתי תצא ממעמקי הלב ובכוונה יתירה

ולשוני כל היום תהגה צדקתך כי בושו וחפרו מסברתם מבקשי רעתי.