משכיל לאיתן האזרחי כבר ביארנו במלת משכיל שביאורה מעורר הלבבות והוא יוצא. איתן זה דרשו רבותי׳ ז״ל שהוא אברהם וקראו אזרחי על שם מי העיר ממזרח (ישע׳ מא ב) ויונתן תרגמו על איתן בן זרח מיהודה והוא שנזכר במלכים (מ״א ה יא) באמרו ויחכם מכל האדם מאיתן האזרחי ובדברי הימים כתו׳ ובני זרח זמרי ואיתן והימן. וכוונת המזמור על אורך הגלות ובטול מלכות בית דוד

והחל דבריו בשבח השם ובקצת אמונות תוריות ואמ׳ חסדי ה׳ עולם אשירה ר״ל נצח אשירה שאספרם בשירה ובזמרה ולדור ודור אודיע אמונתך בפי ואמ׳ לעולם ולדור ודור כי דבר החכם ומכתבו נמצא לעולם.

ואמ׳ כי אמרתי עולם חסד יבנה נ״ל במלת כי שהיא במקום כאשר כלומ׳ כמו שחשבתי והאמנתי בעולם שנתחדש ושבניתו יש מאין בחסדך והכינות אמונתך ר״ל קיום דברך בשמים עד שלא ישתנו מאיש לאיש ומהויה להפסד ומהפסד להויה כאישי העולם היסודות

כן חשבתי והאמנתי במאמ׳ שאמרת לדוד כרתי ברית לבחירי ונשבעתי לדוד עבדי שיהיה ענין המאמ׳ שלא יהיה הפסק למלכותו ושיהיה ענין המאמ׳ כאלו נראה לו עד עולם.

עד עולם אכין זרעך ובניתי לדור ודור כסאך סלה כמו שאמ׳ לו נתן וכוננתי [את] כסאו עד עולם (דה״א יז יב).

וחזר לשבח האל בבריאת העולם וגלגל הענין עד שנמשך מסדר דבריו למלכות דוד שהיה סבור בהבטחתו שתהיה הבטחה נצחית בלא הפסק כהמשך העולם והחל בענין זה ואמ׳ ויודו שמים פלאך ה׳ כלומ׳ משל שבבחינת האדם בהם יתפרסם פלאך או שהם לדעת קצת גדולי חכמים שלנו חיים משכילים משיגים מכבוד האל השגה עצומה ואמ׳ עליהם שהם יודו פלאך. אף אמונתך בקהל קדושים ר״ל המלאכים שאף הם יודו בעליונותך ואלהותך ואחדותך הפשוטה

וכלם יאמרו פה אחד כי מי בשחק ר״ל בגלגלים יערוך לה׳ ידמה לה׳ בבני אלים ר״ל המלאכים

אל נערץ פי׳ נורא כלומ׳ שהכל יראו ויערצו ממנו ולכן הוא נקרא נערץ ובסוד פי׳ בקבוץ ובחברה כמו בסוד ישרים ועדה (מזמו׳ קיא) ובסוד קדושים פי׳ בקבוץ המלאכים וחברתם ומלת רבה חוזרת על הקבוץ והחברה כלו׳ הוא נורא בחברת המלאכים שהיא רבה. או חוזר למלת נערץ כלומ׳ שהוא נורא יראה רבה וזהו בעצמו נורא על כל סביביו אלא שכפל הענין במלות שונות.

ומלת חסין פי׳ חזק מלשון חסון הוא כאלונים (עמ׳ ב ט) ואיננו סמוך אלא מוכרת במשקל גביר. ואמונתך פי׳ קיומך כלומ׳ מה שבראת קיים ונצחי הוא וסביבותיך רומז אל המלאכים.

ואחר שדבר בעליונים שבחו בבריאת הבריאות בגבולות שבעולם התחתון ואמ׳ אתה מושל בגאות הים כלומ׳ שמצד שהיה טבעם להיות על הארץ מתגלגלים מצד טבעם לצאת ממקומם לשוב על הארץ והאל בחסדו שם חוק גבול לים חוק עולם לא יעברהו והוא בעצמו ענין בשוא גליו ר״ל כהתרומם גליו אתה תשבחם ר״ל אתה תשקיטם כמו משביח שאון ימים (תה׳ סה). ומאחר שהזכיר ענין הים זכר ענין קריעת ים סוף בזמן יציאת מצרים שזהו ג״כ משלו בגאות הים.

ואמ׳ אתה דכאת כחלל רהב ר״ל מצרים כחלל כלומ׳ עד שעשיתם כחללים. וכן בזרוע עזך פזרת אויביך כי הים מוציא המתים שבתוכו ומפזרם בשפתיו הנה והנה ודרך מופת ואע״פ שאין מטבע הים להוציאם לשפתו בכאן הוציאם לשפתו כדכתי׳ וירא ישר׳ את מצרי׳ מת וכו׳ ובאה דכאת באלף עם חירק דרך זרות וכן רפאנו את בבל (ירמ׳ נא ט)

וחזר אח״כ לכלול העליונים והתחתונים ואמ׳ לך שמים אף לך ארץ רומז על התחדשם התהוותם ברצונו יש מאין והוא בעצמו ענין תבל ומלאה אתה יסדתם. ומלאה פי׳ כל אשר יש בה

ותבור הוא בפאת מערב וחרמון בפאת מזרח ונמצא שזכר ד׳ הפאות צפון וימין תבור וחרמון או שמא כלל בצפון וימין כל הארץ בארבע רוחותיה ותבור וחרמון בכלל כל ההרים. וענין בשמך ירננו כמו ירננו כל עצי היער (תה׳ צו) משל על היות קיומם ועמידתם מאתך

וזרוע וגבורה משל על גודל יכלתו וידך וימינך הכל רומז על כחו הגדול

ואמ׳ שבחו במדת חסד ורחמים ובמדת הדין והיושר וצדק וחסד הם מדת רחמים ומשפט ואמת מדת הדין להודיע שהעולם מתקיים בהם ומכון כסאך משל על הנהגתו. ויקדמו פניך עניינו שבכל פעולותיך הם מזומנים לפניך כאלו הם בעצמם ממציאים עצמם לפניך לעשות כל פעולותיך בהם.

ואחר זה התחיל בבחירתו ית׳ בזאת האומה והבטחתו בהצלחתם ואמ׳ אשרי העם יודעי תרועה כלומ׳ אשרי העם שבחרתו לנחלה ולסגולה והיית מלך עליהם והיו מצליחים בהשגחתך ובהנהגתך עד שהיתה שמחתם רבה ומתמדת וקרא זה תרועה כי כן דרך הלוחמים להריע בעת הנצחון להראות גבורתם ושמחתם מצורף ג״כ לכונתם בהפחדת האויבים והוא ענין ותרועת מלך בו (במדבר כג כא) וגם באל ית׳ נאמ׳ דרך משל יריע אף יצריח על אויביו יתגבר (ישע׳ מב יג) וזהו באור פניך יהלכון כלומ׳ שכל מהלכם יהיה בהנהגתך והשגחתך וזהו בשמך יגילון בידיעת שמך יגילון וכו׳

וכן כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרנינו ובא קרנינו ביוד הרבים ע״ד הזרות ופי׳ כל אחד מקרנינו והקרן משל על המלכות כי הוא יורה על חוזק ותוקף

ועל זה אמ׳ כי לה׳ מגיננו ר״ל מלכנו שהוא מגן לנו וכן מלכנו לקדוש יעקב כלומ׳ ירא את ה׳ והולך בדרכיו.

והגיע עתה למה שהיתה כוונתו בגלגול דבריו ואמ׳ אז דברת בחזון לחסידיך רומז על נבואת יעקב בענין לא יסור שבט מיהודה ועל נבואת שמואל ע״ד שביארנו בפתיחה ותאמר שויתי עזר על גיבור הרימותי בחור מעם

וכן אמרת מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו רומז שמשחו בשמן המשחה

והבטחתו להכון ידך עמו ושזרועך תאמצנו.

והמשיך דבריו בזה ואמ׳ לא ישיא אויב בו כלומ׳ לא יפתוהו ולא ירחיקוהו ולא ידיחוהו מעבודתך. ובן עולה שאר האומות לא יעננו כלומ׳ לא יוכל עליו לענותו. יש מפרשי׳ לא ישיא לא יהיה לו כנושה כלומ׳ שישלוט בממונו כמלוה.

ואמר וכתותי וכו׳ כלומ׳ שיכתת צריו לפניו ושאמונתי ר״ל הבטחתי וחסדי יהיה עמו תמיד שבשמו תרום קרנו להיות בים ידו ובנהרות ימינו לשלוט אף בים ובנהרות וכ״ש בארץ.

ואמ׳ הוא יקראני אבי אתה כלומ׳ שידבק בעבודתו כבן אצל האב

ואף אני בכור אתנהו על כל שאר מלכי האומות והוא אמרו עליון למלכי ארץ ובאה בזה הפסוק מלת אני בקמץ האלף אע״פ שאין בה אתנח אחר שיש בה העמדת טעם והוא הטרחא וכמוהו ברכני גם אני אבי (בראש׳ כז לב) וכן בטעם רביע אם אני לא אעבור עליך (שם לא נב).

ולעולם אשמור לו חסדי ר״ל חסדי שעשיתי עמו להקימו מלך לעולם אשמרנו לו וכן בריתי תהיה נאמנת לו

ושמתי לעד זרעו וכסאו ר״ל מלכותו כימי שמים וכמו שאמ׳ לו נתן וכוננתי את כסאו עד עולם (ד״ה א׳ יז)

(לא-לח) והייתי אני סבור בהבטחה זו שנמשכו ממנה כל אלו הפרטים שתהיה בלא שום הפסק ואף אם יעזבו בניו תורתי ובמשפטי לא ילכון וחקותיו יחללו שיענישם ביסורין ונגעים כאשר ייסר איש את בנו כדכתי׳ כי תכנו בשבט לא ימות (משלי כג יג) והוא הדין אם יחטא הוא בעצמו אלא שמדרך המוסר לא רצה להזכיר בו חטא ופשע ואף נתן הנביא אמ׳ לו בדבר האל אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (ש״ב ז יד) ולא שיפסוק המלכות בכך והוא אמרו וחסדי לא אפיר מעמו ר״ל להסיר מלכותו כי הבטחתי בשבועה והוא אמרו אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדי כלומ׳ כימי השמש וכן כירח יכון לעולם שאע״פ שילקה לפעמים לא יפסק אורו.

ואתה זנחת וכו׳ כלומ׳ ועתה אני רואה שההבטחה אינה שאם יחטאו לא יענשו בהפסק המלכות אבל ישלחם ביד פשעם ויתן כתרם לאחרים כי אני רואה שזנחת ותמאס כלומ׳ הרחקתו כאלו הוא נמאס לפניך וכן התעברת עם משיחך כלומ׳ עם דוד.

ונארת לשון השחתה כמו נאר מקדשו (איכה ב ז). וחללת לארץ נזרו ר״ל כתרו.

ושמת מבצריו מחתה לשבר עד שנבקעו ונכנסו שם האויבים לבטח.

והרימות ימין צריו ותשיב אחור צור חרבו ר״ל חדוד חרבו או הוא קריאה לאל כלומ׳ אתה האל השיבות חרבו אחור.

והשבת מטהרו ר״ל הפסקת זכותו וזהרו. וכסאו לארץ מגרת ר״ל הפלתו מלשון ויפול רוכבו אחור שתרגומו וימגר ריכביהון לאחורא (ברא׳ מט יז).

וימי עלומיו ר״ל ימי הנעורים הקצרת והוא משל על ימי התוקף והמלכות והוא נבואה על קוצר זמן המלכות שלא ארכו ימי מלכות בית דוד. העטית עליו בושה שאין להם פתחון פה ותשובה. או עניינו כפיתו כסות בושה ויתבייש מלהראות לבני אדם ויבא להחבא וכן אמ׳ על אורך הגלות העטית עליו בושה סלה כלומ׳ זמן ארוך.

ואחר שכן אני מכיר שענין ההבטחה הוא שכל שתשוב המלוכה לישראל אליו תשוב ושבסוף יהיה כן כאמרו והיה ה׳ למלך על כל הארץ ואחר שכן אין לנו רק אורך תפלה על אורך הגלות וא״כ עד מה ה׳ תסתר לנצח וכן שבכל יום יוסיפו לנו הצרות והוא ענין תבער כמו אש חמתך

ואמ׳ דרך כלל בני האדם זכור אני מה חלד כלומ׳ מה מעט זמן עולם האדם עד שיחייבוהו חטאותיו עונש ארוך כל כך ועל מה שוא בראת כל בני אדם כלומ׳ על איזה סעד וסמך בראת כל בני אדם.

ושאין גבר בעולם שלא יראה מות ושימלט נפשו מיד שאול סלה ר״ל מן הקבר וזה ראיה גמורה על מלת שאול שנאמרת לפעמים על הקבר ולא כדעת מי שיחייבה בכל מקום גיהנם ואם יאמר לדעתי שאמר כן על הפלגת מיעוט כלומ׳ מיעוט הם שימלטו נפשם מגיהנם הרי מי גבר יחיה ולא יראה מות פי׳ שאין אחד מהם שלא יראה מות בגופו ולא נחוש לאליהו ולדומים לו לפי סברתו כי הוא דבר על טבע האדם.

ואמ׳ איה חסדיך וכו׳ ושנשבעת לדוד באמונתך כלומ׳ שלרוב הגלות ידמה כאלו לעולם יהיה כן.

זכור חרפת עבדיך שיחרפום האויבים וזכור שאתי בחיקי תמיד חרפת כל עמים רבים. ורבים עמים הפוך כמו מקום שם קבר (יחז׳ לט יא) כמו שביארנו בכמה מקומות.

אשר חרפו עקבות משיחך ר״ל עיכוב משיחך והתאחרו ושלא יבא לעולם וזה רמז למלך המשיח והקוף בעקבות במקום כף כדרך ולא יעקבם כי ישמע קולו (איוב לז ד). ויש לפרשו לשון עקב כלומ׳ מצעדי משיחך והכל אחד.

ואמ׳ דרך כלל שלא נתיאש ממנה ר״ל מגאולת הגלות לרוב אריכותה אבל נבטח באל לעולם כי בא יבא ולא יאחר, ונודה לאל בכל רגעינו ועתותינו והוא אמרו ברוך ה׳ לעולם אמן ואמן.