Meiri on Yevamot Daf 62b
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היו לו בנים סריסים ר"ל שאינן ראויין להוליד לא קיים מצות פריה ורביה שהרי אינם ראויים לקיום הישוב וכן היו לו בנים ומתו חזר לחיובו דהא לשבת יצרה בעינן וליכא אבל אם היו לו מהם בני בנים הרי הם כבנים וכל שנשאר לו אחד מכל אחד מהם הן בן מן הבן ובת מן הבת הן בן משניהם הן בת משניהם קיים מצות פריה ורביה ואע"פ ששתי בנות לכולי עלמא אין בהם קיום מצוה לענין השלמה מיהא אחר שמתו בניו דיו אף בשתי בנות אחת מן הבן שמת ואחת מן הבת שמתה אבל אם לא נשארו לו השנים אלא מאחד מן הבנים אפילו נשארו לו בן ובת מן הבן או מן הבת לא קיים כל תרי מחד או אפילו כמה אין כאן קיום מצוה ואינן עולים אלא לאחד אבל כל שהם שנים משנים קיים וכן אם מת האחד ונשאר ממנו בן או בת הרי זה קיים וכן אם אין לאב אלא בן אחד וזה הבן הוליד בת הרי השלים חובתו וקיים מצות פריה ורביה וכמו שאמרו כי תניא ההיא להשלים ויש חולקין בזו לומר שלא נאמרה אלא לרב הונא שאין הלכה כמותו:
זה שאמרו בני בנים הרי הן כבנים פירושו אף בבני בנות וכדכתיב הבנות בנותי והבנים בני וכתיב ואחר בא חצרון אל בית מכיר אבי גלעד ר"ל בתו של מכיר ותלד לו את שגוב וכתיב מני מכיר ירדו מחוקקים ושמא תאמר מבני בניו הרי כתוב יהודה מחוקקי אלמא שאותם המחוקקים מזרע יהודה היו והרי מכיר ממשפחת מנשה אלא שבאו מחצרון שהיה מיהודה ואמר מני מכיר אלמא שאף בני בנות כבנים:
אחר שביארנו שאפילו כמה מבן אחד אינם עולים אלא לאחד זה שאמרו אמרו ליה לרב ששת נסיב איתתא ואוליד ואמר להו בני דשילת ברתאי בראי נינהו דחיה היתה ומפני שכבר נעקר מצד שהאריך פעם אחת בדרשא ועכב מי רגליו יותר מדאי ולא היה ראוי להוליד ושמא תאמר ומכל מקום היה לו לישא אשה שהרי ביארנו שאפילו קיים מצות פריה ורביה או שאינו ראוי להוליד יש לו לישא אשה יראה שפסקה תאותו מצד אותו העקור או שחשקה נפשו בתורה והיה זקן יושב בישיבה ופירש לגמרי:
אע"פ שנשא אדם אשה בילדותו ישא בזקנותו היו לו בנים בילדותו יהיו לו בזקנותו ר"ל אע"פ שכבר קיים מצות פריה ורביה ומדרבנן כמו שביארנו למעלה ס"א ב' למד תורה בילדותו וכו' היו לו תלמידים בילדותו יהיו לו בזקנותו שפעמים שאותם שבילדותו מתים ובאים אותם שבזקנותו ומשלימין אמרו על ר' עקיבא ששנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו וכלן מתו בפרק אחד על שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם בלא תורה עד שבא לו אצל רבותינו שבדרום ושנה להם לר' מאיר ור' שמעון ור' יהודה ור' יוסי ור' אלעזר בן שמוע והם הם העמידו את השעה ותלמידים אלו הוזכר כאן שכלם מתו מפסח ועד עצרת וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו וכן נוהגים מתוך כך שלא לישא אשה מפסח עד אותו זמן:
Even if a man married a woman in his youth, he should marry [again] in his old age. If he had children in his youth, he should have children in his old age: Meaning to say, even if he already fulfilled the commandment of fruitfulness and multiplication. And this is rabbinic, as we explained above (on Yevamot 61b). "[If] one studied Torah in his youth, etc.; if he had students in his youth, he should have them in his old age." As sometimes those from his youth die, and the ones from his old age come and complete [the educational work needed]. "They said about Rabbi Akiva that he had twelve thousand pairs of students and they all died in one period of time, because they did not treat each other with respect. And the world was desolate of Torah until Rabbi Akiva came to our Rabbis in the South and taught them - Rabbi Meir, Rabbi Yehudah, Rabbi Yosei, Rabbi Shimon, and Rabbi Elazar ben Shamua. And these are the very ones who upheld the time." And it is mentioned here that these [earlier] students all died from Pesach until Shavuot, but it is a tradition in the hands of the Geonim that the dying stopped on the day of Lag BaOmer - so as a result of that, we are accustomed not to fast on it. And we are also accustomed, as a result of that, not to marry a woman from Pesach [only] until that time.
כבר ביארנו שאין ראוי לאדם לעמד בלא אשה דרך הערה אמרו כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא טובה שנאמר לא טוב היות האדם לבדו בלא שמחה שנאמר ושמחת אתה וביתך בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני כלומר שצריך להתעסק בצרכי ביתו ותלמודו משתכח בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר כלומר ששומרתו מכמה מיני נזקים בלא שלום שנאמר וידעת כי שלום אהלך:
כל היודע באשתו שהיא צנועה ביותר ויראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא שנאמר וידעת כי שלום אהלך כו' וכן כל היוצא לדרך ראוי לו לפקדה וליפרד ממנה מתוך חבה שאף האשה לבה עליו בשעת הפרידה ומתעוררת לאהבתו ואפי' היה סמוך לוסתה עונה שראוי לו לפרוש כמו שיתבאר במקומו מכל מקום פוקדה בדברי שעשוע ליפרד ממנה באהבה ויש מפרשים אף בפקידה ממש שאף הפרשת עונה סמוך לוסתה אינה אלא מדברי סופרים והם אמרו ואע"ג דנפקא לן מוהזרתם אסמכתא בעלמא היא ויש מפרשין דסמוך לוסתה שאסרו מן התורה דוקא לאחר הוסת כגון שנתערבו דמיה אבל קודם הוסת מדרבנן ויש גורסין כאן לא נצרכא אלא לאשתו נדה כלומר ולפקידת דברים ויש מפרשים לגירסא זו לאשתו נדה שראוי לו להתאחר עד שתטהר אם היא סמוכה לטבילתה עונה ודברים אלו כלם לאי זו שיטה שתהיה דוקא כשהולך לדבר הרשות אבל אם הולך לדבר מצוה אין ראוי לו להתעכב כלל לשום דבר:
האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה ומשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא וסמוך לפרקן שכתבנו יש מפרשים בו קודם שיגדלו ויש מפרשין קודם שמנה עשרה שהוא זמן חפה וכבר ביארנו הענין ומה שנחלקו בו המפרשים בסנהדרין פרק שריפה ע"ו ב':
האוהב את שכניו ומקרב את קרוביו והנושא את בת אחותו והמלוה סלע לעני בשעת דחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה והאי דנקט בת אחותו יש מפרשים דרך כלל על כל קרובה שלו ונקט היותר קרובה שבזווגי היתר קורבא והאי דלא נקט בת אחיו יש מפרשים מפני שאיפשר ליבטל בה מצות יבמים אם ימות בלא בנים ויש מפרשים מפני שדעתו של אדם קרובה אצל אחותו יותר מאחיו ובת אחותו אהובה אצלו יותר ולי נראה שדרך כלל הוא משבח זיווג הקרובות מפני שטבען שוה לטבעו ואהבתן מצוייה ביניהם מתוך שווי הטבעים ונקט בת אחותו מפני שהיא שוה לו בטבע יותר מכלן וכמו שאמרו ב"ב ק"י א' רוב בנים דומים לאחי האם וזהו שהביאו עליו אז תקרא וה' יענה כלומר שתהא נשמע בביתך הרבה ומה ששבחו בכאן המלוה סלע לעני בשעת דחקו מכל מקום אם היה ממציא לו מעות מצד שנותן עיניו בנכסיו הרי זה רשע ערום ונעשית מצותו עבירה ועל זה אמרו ומצאוהו רעות רבות וצרות זה הממציא מעות לעני בשעת דחקו וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ה' א':