בס' לקוטי אמרים דכ"ו ע"ב [בדפוס ב"ד] איתא וז"ל, פירוש השמות השנייות שכותבין במזוזה, הנה כל דבר צריך להיות בו פנים ואחור שנאמר (תהילים קל״ט:ה׳) אחור וקדם צדתני, ולכאורה לשון צורה הוא הפנים ובאמת דרשו רבותינו ז"ל (עירובין די"ח ע"א) ע"ד דו פרצופין נבראו, דהיינו שבאחור היה גם כן צורה והוא הפנים של הנוקבא, והנה האדם הוא ראש הנבראים וכמו שבו הוצרך להיות פנים ואחור כן בכל דבר צריך להיות פנים ואחור וכן באותיות צריך להיות בחינת פנים ואחור, ובאמת יש צירופים שהם בחינת פנים ויש שהם בחינת אחור.

והנה בשם הוי"ה ברוך הוא יש גם כן פנים ואחור, והנה האחור הוא בחינה אחרונה של הפנים, והנה בשם הוי"ה ברוך הוא בחינת אחור שבו הם אותיות של אחריו, ונודע שהמררגה אחרונה של דבר הוא מספרו. על כן נרמז בשם זה שהוא בחינת אחור. מספר של שם הוי"ה. ופירוש כוזו היינו זו השם הוא מספר של שם הוי"ה שהוא כו [וזהו] גימטריאות פרפראות לחכמה (אבות סו"פ ג') שהוא כמו פרפר קטן, ר"ל מדרגה אחרונה וקטנה של השם הוי"ה ברוך הוא.

והנה האב שיש לו בן קטן ואוהבים זה את זה מאוד, אך אהבת הבן אל האב אינה כמו אהבת האב אל הבן, כי היא אינה אלא מחמת שרגיל עמו ומטיב עמו, והנה כשהאב רוצה להשתעשע עם בנו מראה לו פנים ואחר כך מסתיר עצמו ממנו ביד או בדבר אחר, ובנו מעביר המכסה, ובזה יש תענוג אל האב וניתוסף בו אהבה אל הבן.

והנה האדם כשהוא רוצה לעבוד ה' ולדבוק בו כראוי, ואחר כך הולך מחשבתו אל דברים אחרים של העולם הזה, ובאמת במה שהמחשבה של האדם מחשב שם הוא האדם עצמו [עיין לעיל בפרשתינו אות צ"ז] ובאמת מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מיניה, וכל מקום שהוא האדם, ימצא שם דבקות הבורא יתברך שמו מהמקום אשד הוא שם כי לית אתר פנוי מיניה, אך הוא שם בהסתר פנים והוא בחינת אחור והוא המדרגה התחתונה ודוק בזה, כי ידעתי כי המחשבה שאינה אצל אלהות על כרחך היא אצל דבר גשמיי, ונודע שהגשם הוא תחתון מכל המדרגות, אך כיון דלית אתר פנוי מיניה ובכל מקום הוא אלהות, ואם זה האדם הוא נלבב יכול למצוא בזה המחשבה עצמה אשר הוא בה כעת, האלהות אשר בה, כנודע במקום אחר, ואז הוא נקרא בעל תשובה, ויש בזה תענוג גדול להשם יתברך כביכול, כמשל האב הנ"ל.

והנה איתא (שבת דק"ד ע"א) טעם על קוצו של ק למעלה. שאם חוזר בו אני קושר לו כתר כמוני, ונודע שכל מי שמתאוה לדבר הוא בבחינת נוקבא לאותו דבר [עיין לקמן בפ' נח בעמוד התפלה בהגה ע'] והוא בבחינת אות ד [מפני שהיא דלה וענייה בבחינה זו שרוצה להיות מקבל עיין לעיל בהגה פ"ט], וכאשר נמשך לו הדבר ההוא שהוא חסר ממנו, אז נעשה בבחינת ה, והנה הנכון שיהא כל אדם בבחינת נוקבא להשם יתברך, שיתאוה לדבקות הבורא יתברך שמו, ואז יהיה בבחינת ד וכשנמשך לו איזה דבקות אזי הוא בבחינת ה תתאה, וזהו הנכון שיהא תמיד בבחינה זו, ואם ח"ו מושך למחשבות אחדות של גשמיות ונתדבק לשם, הרי דבקותו נמשך למטה ונעשה תמונת ק ודוק היטב, ואם חוזר בו כנ"ל, קושר לו כתר, כי הוא נעשה בעל תשובה כנ"ל (ובא לעלמא דחירותא שמקבל מעלמא דחירות), ועל זה מרמז צירוף הנ"ל [של שם כוז"ו] כ מדמז לכתר הנ"ל, וממנו נמשך עד סוף כל המדרגות שהוא ז כנודע [כמבואר לעיל בהגה פ"ט שהמלכות נקרא שבע והוא סוף כל המדרגות] וזהו ו שהיא המשכה אל ז שהוא נוקבא, והוא הצדיק שמחזיק עצמו למדרגה תחתונה, ולפעמים מרמז ז להמשכה שנודע כי כל המחשבה הוא על שם צמצום למשוך בהדרגה, והוא רחב למעלה וקצר למטה שיוכלו המקבלים לסבול, ויש בה בחינת ימין ושמאל שהוא אהבה והצמצום, וההמשכה שהיא הממוצעת, וזהו תמונת ז שבראשה יש בה ימין ושמאל, וההמשכה היא מאמצע ראשה ודו"ק.

ואיתא בגמרא (ברכות די"ז ע"ב) כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו וכו', ר"ל שהצדיק מחזיק את עצמו למדרגה תחתונה ועל כן די לו וכו', ובאמת הוא המשפיע ומשביר לכל העולם, ועל כן הוא כמו תמונת ז הנ"ל שהוא מאותיות נוקבא למדרגה השביעית והוא לפעמים מרמזת להמשכה כנ"ל, דהיינו שהצדיק הוא ממשיך שפע לכל העולמות, וזהו ז הנ"ל שהוא הצדיק ואחד כך ו שהוא המשכה שממנה נמשך שפע לכל העולם, ודוק היטב, ועל כן השם הנ"ל הוא מועיל למחשבה זרה, עכ"ל.