ובס' כתונת פסים ד"ד ע"א כתב וזה לשונו איזהו חכם הלומד וכו' כגון ד' מאיר תוכו אכל וקליפתו זרק, דהיינו שיקח תוכו לעצמו, להבין מן תענוג בעל העבירה איך יתנהג במצוה, ומן מסירת גופו ונפשו לעבירה יקח מוסד לעצמו איך ימסור גופו ונפשו למצוה עכ"ל.

ושם בדף ד' ע"ב וז"ל, שיש יתרון לאור מן החושך של זולתו על ידי החשק של זולתו שכוסף וחושק בגשמיי שנקרא חושך, יום ולילה לא ישבותו, מזה יקח מוסר לעצמו איך יהי' כוסף וחושק ברוחניי וכו' עכ"ל, ועוד בענין יתרון אור מן החושך כבר העתקתי לעיל בפרשתינו אות מ"א ושם בהגה ל"ח ע"ש.

ובספר בן פורת יוסף דכ"ט ע"ב רז"ל, כי מצפון זהב יאתה, היצר הרע שנקרא צפוני, תמיד הומה ומפתה לבני אדם יום ולילה לא ישבות כדי לעשות שליחותו יתברך שמו, כך ממנו ילמוד האדם מיצר הרע עצמו לעשות רצון קונו ושליחותו יתברך שמו גם כן יומם ולילה לא ישבות כמו ששמעתי זה וכו', עכ"ל, ועוד הובא כל ענין זה שם דף מ"ד ע"ב. ושם בדע"ח ע"ב כתב וזה לשונו, ביאור משנה איזה חכם הלומד מכל אדם וכו' שמשתמש לשם שמים במדות יצר הרע שהוא המות, דהיינו על ידי שקר לעשות שלום וכיוצא באינך וכו', עכ"ל.

ובספר אור החכמה פ' מקץ כתב וזה לשונו, איתא בשם בעל שם טוב שצריך אדם ללמוד מהכל אפילו מיצר הרע, שאנו רואים האיך יצר הרע מפתה לאדם בחשק גדול, וכל זה מפני שנברא מהבורא ברוך הוא שיהיה מפתה לאדם, וכשיפתה לאדם אזי יהי נופל חיות מן אדם אל יצר הרע, להתחזק עוד יותר לפתות, על כן צריך האדם ללמוד ממנו האיך אני ראוי להדביק בבורא הכל, שנבראתי בכוונה זו לידבק בבורא הכל, מה שיצר הרע מפתה אותי שאלך אחרי עינים מה שעין רואה, להתאוות הכל, ויהיו הענינים נפולים ושבורים, שהוא נוטל מאור עיני, האיך אני ראוי שלא לשמוע לפיתוייו, אלא להדבק בבורא הכל, עכ"ל, ועוד עיין לקמן בפ' תרומה בהגה ב' והגה ג' ע"ש.

ועוד עיין לקמן פ' תצא אות א' ענין ושבית שביו, ושם בהגה א' ע"ש.