בהיכל הבדכה פ' ויצא דקפ"א השני ע"א כתב וזה לשונו, שמעתי ממורי כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, כי ענין חנוך מט"ט שהיה תופר מנעלים ובכל תפירה אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי ראשי תבות אלו עולה חנו"ך מטטרו"ן, היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל תפירה, כי הדיבור והמעשה הם אדנ"י, שכן כ"ג פעם אדני עולה כ"ב אתוון, והמחשבה והרעותא דלבא הוא הוי"ה, וכאשר מחבר המעשה עם המחשבה, ועשה המעשה בהשכלה וביחוד אהבה ויראה, אזי מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה יאהדונהי, וזהו כל אשר תמצא ידך שום עשיה, בכחך עשה, בכח נשמתך ומחשבתך עשה לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי אין, כי אם לא תאמין בזה שיש בכל הדברים מציאות השם יתברך, ותוכל לייחד יחודים עם כל ההוה שבעולם, עם כל המלאכות ומשא ומתן ואכילה ושתייה, ואתה אינך מאמין ואינך עושה כך, ואתה מהבל זה ובורח מזה אזי בהכרח מעשה וחשבון ודעת וחכמה שלך בשאול אשר אתה הולך, עכ"ל.

ובאוצר החיים פ' קדושים דקס"ד ריש ע"ד וזה לשונו, שמעתי ממורי כל אשר תמצא ידך לעשות, כי חנוך היה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל תפירה, כי בכל תנועה ותנועה צריך לייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה, והשגחת המשגיח על כל תנועה , וכשמחבר המעשה עם המחשבה נקרא יחוד, כי אין מעשה וחשבון כו', רצה לומר אם תשאול ותסתפק על זה, ויהיה לך ספיקות אם אתה מושגח בכל תנועה על כל מחשבה ומעשה, אזי מעשה וחשבון ודעת וחכמה שאדם עוסק, הכל בשאול במקום הקליפות, וסוף, אשר אתה הולך שמה לתת דין וחשבון על כל תנועה, והוא רחום יכפר אם שגיתי בכוונת הקדוש, עכ"ל.

ובהיכל הברכה פ' חקת דקל"ה ע"ד וז"ל, שמעתי ממורי המחשבה נקרא אין סוף, חיות אלהות ממש הוי"ה והמעשה נקרא אדני, רחל, עץ הדעת, וכאשר מחבר המעשה עם המחשבה נקרא יחוד קודשא בריך הוא פנים בפנים, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך, כח כתר אין, עשה וחדש, כי אין, אם אינך מאמין בזה ותשאל ותסתפק, אזי מעשה וחשבון ודעת וחכמה בשאול, כי אי אפשר לך להעלות אותם אלא באמונה גדולה, עכ"ל.

ובס' נוצר חסד פ"ד אות כ"ב וז"ל, ומרן האלקי הריב"ש אמר כי כשמקשר מעשה הגשמי בחינת מלכות עם המחשבה בדעת עליון, נעשה, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כי משיח הוא עצמו הדעת של כל ישראל [עיין לקמן פ' שמות אות י"ח ענין גאולת מצרים על ידי משה בחינת הדעת ועיין לקמן בפ' לך אות ב'] ומלאה הארץ דעה את ה' ולכן כשמקשר המלכות, חשבון, עם הדעת, הוא התגלות משיח וקירוב הגאולה, עכ"ל.

ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות כ"ג וז"ל, ועיקר העבודה לקשר המלכות במחשבה וחכמה, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, וביאר מרן רבינו הקדוש או"ר ישרא"ל, כי ענין חנו"ך מט"ט שהיה מייחד קודשא בריך הוא ושכינתיה על כל תפירה ותפירה היה אומר לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, הוא כך, דהמחשבה הוא אלהות, ששם במחשבה מאיר אין סוף בבחינת הוי"ה, והמעשה הוא אדני, וכאשר המעשה עם המחשבה , בעת עשיית המעשה תעלה המחשבה ברמיזו דחכמתא לעשות בתחתון ולרמז בעליון, כגון ששותה מים יאמר בפה מלא הריני עושה זה לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ויכוין במחשבה ובלב שלם להמשיך מים מתוקים מחכמה עליונה דרך הצינורות למלאות מימי החסדים כל הספירות קדושות ולהמשיך עד מלכות להמתיק דיניה הרבים ולהשיב נפשה וליחדה בבעלה, הרי זה יחוד קודשא בדיך הוא ושכינתיה בכל תנועה ותנועה, וכן כיוצא בזה בכל תנועה, במשא ובמתן דעתו מעורבת עם הבריות באהבה וחיבה, וכל דבריו ויחודיו ואור המאיר עליו לא ניכר כל כך וכו', וזהו כל אשר תמצא ידך לעשות עשיה בכחך שהוא המחשבה בח מה, עשה, וכל מעשה תחבר עם המחשבה ורמיזו דחכמתא, כי אין, שאם אינך מאמין בזה שבכל דבר יש מציאות השם יתברך, וכל תנועה ודיבור עושה רושם למעלה, אזי, מעשה וחשבון וחכמה ודעת שלך, בשאול אשר אתה הולך, כי כל מעשיך נופלין, עכ"ל.

ובלקט אמרי פנינים דר"ח ע"ג האריך בזה וכת' וזה לשונו, שמעתי ממורי כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, הוא ענין חנו"ך מט"ט, שהיה תופר מנעלים ועל כל תפירה ותפירה היה מייחד יוד בהי, ויו בהי ביחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה עם הרעים דלעילא, והיה עושה בתחתון ומרמז בעליון, וכן בכל תנועה היה מייחד יחודים הקדושים במשא ומתן ודיבור וביאר רבינו הקדוש המגיד מו"ה דוב בער זלה"ה שזהו כוונת הסבא (זוהר משפטים דצ"ה ע"א) אתקשטת בקישוטין דלא הוו, שהיו דברים פחותים חומריים והוא עושה עמהם קישוטי השכינה [עיין לעיל ריש פרשתינו בהגה י'], והמחשבה שורש חכמה שם נתגלה הארות אין סוף שמחיה את הכל כמבואר בליקוטי תורה פ' וירא ושם שורש שם הוי"ה, דע כי הלא אדם עליון הוא זעיר, וכבר נתבאר בסוד הכתוב (תהילים ק״ד:כ״ד) כולם בחכמה עשית כי אבא עילאה, מחשבה, כח מה, הוא חיות אצילות, וכשאור עליון אור אין סוף מתפשט באצילות הוא מתלבש באריך ומתעלם בתוכו, ואז אור אין סוף מתלבש בחכמה, ואבא, מחשבה, כח מה, מתלבש ומתפשט בכל אצילות עד סופו, ובו מגיע החיות ונעלם בו, ועל ידו שואבים חיים עליונים של אין סוף, ומחיה את כל עולם אצילות ואת כל העולמות ואתה מחיה את כולם באור אין סוף שהוא החיות האמיתי להמשיך החיות על ידי החכמה כח מח, כולם בחכמה עשית, והנה החכמה מתפשט בסוד הוורידים של דם חיוני של אדם, ובתוך הדפק (גנוז) וגידים וורידי הדופקין בהם גנוז ונעלם החיות של אור אין סוף המחיה את הכל, באופן כי הדפק הוא אור אבא, והחיות שבתוכו הוא חיות אור אין סוף המחיה את הכל, ועל ידי מחשבה כח מה, נתברר הש"ך ניצוצין, והדם הטוב וחיות אלהות הוא בתוך הדפק ונתברר במחשבה אשר דוחה הרע.

ואמנם לפעמים מחמת העונות אין יכולת במחשבה לדחות הרע, צריכין הקזה להוציא לחוץ, והם היסורין ושברון הלב, ונתייסר האדם ביסורין אז יוצא הרע לחוץ, וזהו כל אשר תמצא ידך לעשות, הן מעשה המצוות, והתורה, שעקימת שפתיו הוה מעשה, והן בשעה שאתה עוסק בדברים גשמיים אכילה ושתיה משא ומתן, דיבורים שמדבר בעסקים הנ"ל, ומזהיר על כל מיני עשיות אשר תמצא ידך לעשות, אזי בכחך בכח מה, מחשבה וחיות אלהות ודבקות ויחודים עשה אותן, והמחשבה שם אור אין סוף וחיות אלהות מתפשט ודופק בכל אברים לדבקה בו בשם הוי"ה, וכל עשיות ודיבורים נכללים בשם אדני עולם המעשה הן עשיות גשמיות הן עשיות רוחניות, וכאשר מחבר המעשה עם המחשבה שהוא חיות אלהות והדבקות והיחודים בשעת עשיית כל תנועה ותנועה, אזי זה נקרא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, וזהו שאמר כל אשר תמצא ידך לעשות בעשיה, בכחך עשה, בכח נשמתך ובחיות אלהות וביחודים עשה כל עשייות שהוא יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. ואלמדך אחי דרכי עבודה, דעיקר עבודת אדם הוא החיות והדבקות אל הבורא ברוך הוא, ובעת עוקבא דמשיחא, התגברות הרע והעזות והמדות רעות בהנהגת ראשי ערב רב, נתגלה אור הגנוז מן השמים ספר הזוהר והתיקונים ואחריהם כתבי מרן האר"י ובזה הלימוד מבער הקוצים והרע שבנפשו, ויזכה לדבק בעצמו באור עליון, ויזכה לכל מדות טובות שבעולם, ולזה נתגלה האוד הזה.

ועיקר לימודך בפנימיות התורה יהיה שתשיג הארה וחיות אלהות בנפשך, בעת לימודך, ובכל היום, אבל לא שתהיה מקובל או חוקר וכו', ואם יעורר יצרך הרע ספיקות או קושיות בענייני אלהותו יתברך, זאת התשובה אליו, טפה סרוחה כמוני חסד דעה סופו לרמה ותולעת, ויבזה עצמו הרבה במחשבתו עד שבהמה טובה ממנו, והאיך כלב מת ישיג בענייני גדולת אלהותו יתברך המחיה את הכל, ובהכנעה גדולה בלב אמת תשיג אור עליון ודבקות עצום ויסתלק ממך כל הטפשות של היצר.

ולזה מרן האר"י שבזמן הזה נסתרות נעשו נגלות, ושמחה לפני המקום ללמוד ברזי התורה ולגלות רזין לכל בר ישראל [עיין לקמן פ' ואתחנן אות ס"ז] ובתנאי הנ"ל, ואם לאו אין לך חלק ברזי התורה.

ולפעמים האדם הוא בקטנות השכל, לא יפטור את עצמו מכלום כי זהו מינות לחפש דווקא וכו' ואז עקימת שפתיו הוא מעשה ומלכא שכיב על אבנים, ואותיות כמו שהן, ובלבד בלב אמת, משתוקק לבא למדרגות אלהות לעלות ולייחד, ועושה כל מה שביכלתו והקדוש בדוך הוא מקבל הכל, אבל מי שאינו מייגע עצמו לחפש ולבקש אור וחיות אלהותו יתברך כלל, אף במדרגה קטנה אלא לומד תורה לקנטר בסם המות של תורה משפה ולחוץ לומר פלפול של הבל ושוא, ואינו מכוון לקשט השכינה בחידושי התורה, כי זה לא יושג אלא בפרישות וקדושה ומדות טובות, וזהו שאמר הכתוב, כי אין, אם אינך מייגע לזה לקשר ולייחד המחשבה וחיות אלהות עם כל מעשיך, אזי אני אומר לך, מעשה שלך וחשבון שלך, ודעת וחכמה שלך הכל בשאול ובגיהנם ובקליפות אשר אתה הולך שמה בהכרח.

ומעשה אירע בזמן רבינו יוסף מערבי תלמיד מתלמידי האר"י בצפת, ורח"ו היה בדמשק בזמן הזה, שביום ראש השנה בא אליו אליהו זכור לטוב, ואמר לו שיתחזק להמתיק הדינים, כי גברו מאוד עד שמיכאל נשתתק, ותש כחו מרוב הקטרוג והדין, ואמר לאליהו רבינו יוסף הנ"ל, הלא אני יודע בשנה זאת למדו תורה הרבה, והשיב לו אליהו על זה הקטרוג מתגבר, כי רוב התורה הוא ביד הקליפות ביד הס"ם, כי היה בסם המות של תורה ולקינטור ולהתגאות בלתי ריח לשמה, והוא הביא כל האותיות והתורה לפני ב"ד של מעלה, וכאשר דאו פמליא של מעלה התורה ניתנה ביד הקליפות על זה נתגברו הגבורות והדינין ויצא הקצף ונשתתק מיכאל, כי מעט הוא התורה שהביא מיכאל, מה שהוא טהורה ונקיה לשמה לשם האות בעצמה [עיין לקמן פ' ואתחנן אות ל"ד] שלא ימסרוה לקליפות חלילה, אמר לו הרב לאליהו, אברהם מה הוא שם, והשיב לו אברהם מתבייש מלילך לפני הבית דין בראותו התורה מסורה לקליפות, ויהי כשמוע הרב את דברי אליהו, העיד לב העם לתשובה גדולה, כי דבו המקטריגים עד שנתעוררו כל אנשי צפת בבכיה ותשובה בלב שלם, ובא אליו אליהו ואמד לו שבכח תשובות בתי כנסיות שבצפת הלך אברהם לפני הבית דין שיתעכב הגזר דין עד יום הכיפורים, שבתוך כך יעשו תשובה, ויוציאו את התורה מעמקי הקליפות, ובתוך משך הזמן הודיע הרב מוהר"ר יוסף להרבה מדינות ועשו תשובה, הרי לפניך הענין הנפלא שביאר מרן בפסוק זה כמין חומר, בושם מבשם, כי אין, אז מעשה ודעת וחכמה שלך בעמקי הקליפות, על כן יראה כל אדם לדבק נפשו באילן התורה ובחיות אלהות לדבקה בו בלב אמת וטהור, עכ"ל.