ובספר חסד לאברהם (מסלאנים) פ"ד בראשית ענף א' כתב וז"ל, כמאמר הבעש"ט ז"ל, רצון וחכמה והתבוננות, וזהו על ידי חפצו לדבר ומצמצ"ם דיבורו מאותיות אחרות, והצמצום יכול להיות לגמרי, ולכן אוחז האמצעות כפי הצורך לו, הרי חס"ד גבור"ה תפאר"ת, וכל זה כשמתחיל לדבר, ובעת שמדבר בחמשה מוצאות הפה, ומנצח בכלי המבטא שלא להוציא שאר אותיות, ומוציא רק אותם שרוצה, הרי זה נצ"ח והו"ד, והדיבור הוא לחבירו הרי זה משפיע דעתו והוא יסו"ד, והדיבור בעצמו שמצוה הוא בחינת מלכו"ת, עכ"ל, ועיין לקמן פ' ויקרא אות ג' מענין זה, ועיין לקמן פ' ואתחנן אות ס"ט שבעוה"ז ובאדם שייך כל מה שנאמר בס' עץ חיים. ובס' בפ"י די"ג ע"ג כתב וז"ל, דכתיב כולם בחכמה עשית (תהילים ק״ד:כ״ד) ור"ל דהכלל של כ"ב אותיות שנברא בהם העולם היא אות י' שנכלל בחכמה, ומזה נתפשט ציור כל כ"ב אותיות, שהוא גולם וציור לכל האותיות, וזהו שכתוב כולם בחכמה עשית, במחשבה נכלל הכל, ועל ידי הדיבור נגמר י' ספירות כאשר שמעתי ממורי זה עיין במקום אחד, וכמו שיש ענין זה בעולם ושנה כך יש ענין זה בנפש האדם, כי שלומי אמוני ישראל אשר בתואר חכם יכונה הוא סוד חכמה ומחשבה כמו שאמרו חז"ל (זוהר בראשית דכ"ד ע"א) ישראל עלו במחשבה, וכאשר יש התחברות המוני עם אל החכמים שהם המחשבה אז נכללו הכל בחכמה באחדות אחד, עכ"ל, [ועיקר ענין התחברות המונים עם החכמים העתקתי לקמן פ' וישלח בהגה ב' והגה ג' כמו שציינתי לעיל בהגה כ"ד].