וכתב עוד שם בס' דמ"א בליקוטים לפ' תצוה, וז"ל, וזה גלוי שהדיבור הוא חלק עשירי מן המחשבה כי אי אפשר לדבר מה שחושב כו' ע"ש. ובס' מאור עינים בליקוטים ד"ה ואל אישך תשוקתך כו' בענין תלמיד המקבל מרבו על ידי דיבור כתב וז"ל, והנה הדיבור הוא המלמד רק עשירית, כי הוא חלק עשירי, או כשהוא יותר מבין הוא חלק זיי"ן כו' ע"ש. ובקונטרס חינוך הבנים דכ"ד ע"ג כתב וז"ל, כי הדיבור פה הוא רק חלק עשירית מהמחשבה, דמה שהמחשבה מחשבת בשעה אחת צריך בדיבור פה עשרה שעות כידוע, ויציבא מלתא גם על פי חכמת האמת, דהנה הספירה הראשונה הוא בחינת מחשבה הקדומה, ומלכות הוא דיבור פה כידוע בתיקוני זוהר דף י"ז [הוא שם בהקדמת פתח אליהו מלכות פה כו'] והרי מספירה הראשונה עד ספירות המלכות הם עשד בחינות, והיינו לפי שהפה כבר נתרחק מהמוחין שבראש לכך כבר נתמעט שם הארת השכל במקצת כו' ע"ש.

עוד איתא בליקוטים לס' דמ"א לפ' נצבים ד"ה איתא בתיקונים וז"ל, דאיתא ברמב"ם דהדיבור הוא חלק יו"ד מהמחשבה ולכך הדיבור הוא טפלה לגבי המחשבה ע"ש.