וכתב שם בס' דמ"א בביאור הענין וז"ל, והנה יש להבין אמרותיו הטהורים, דכשיש צדיק וחכם מנהיג בדור, והעולם כרוכים אחדיו ודבקים בו, אזי כולם נעשים חכמים, כי הכל הולך אחר הראש, וגופא בתר רישא גרירא, ע"ד משל אדם שהוא בר שכל ויש לו חכמה, אזי אף מה שעושה בידו או בשאר אברים הכל הוא בחכמה, כי הכל הולך אחר השכל, ע"ד (בפ' תצא) והיה מחניך קדוש, היינו שיהיו כל שייפי גופך (זוה"ק פ' נח דע"ו ע"א) בבחינ' חכמה שהוא קודש כידוע, כך כשהעולם הם דבוקים באיזה חכם וצדיק, שעושה הכל בחכמה טהורה, אזי הכל הולך אחר הראש, ופועלים פעולותיהם בחכמה, כמו שמצינו אצל אנטונינוס שאמר לרבי (ע"ז ד"י ע"ב) ידענא דזוטרא דבכו מחיה מתים, והיינו מפני שהיו דבוקים ברבי שהיה חכם גדול, והכל הולך אחר הראש, וכן הוא בכל דור ודור, כשיש צדיק אמת וחכם, והנה ראיתי באיזה ספר ישראל הוא אותיות לי ראש, והיינו שאז הם בבחינת ישראל במעלות הרוממות, כשיש להם ראש ומנהיג, ויעקב הוא עקב היינו כשאין להם ראש ח"ו, ואז העולם הוא במדרגות תחתוניות, זה י"ל תוכן כוונת דבריו הקדושים, עכ"ל, ועיין עוד לקמן פרשת וישלח סוף הגה ג' ע"ש.

ושם בפ' ואתחנן כתב עוד וז"ל, דבר זה שמעתי ממארי אבא זקני זללה"ה, כשיש צדיק בעולם אזי מייחד כל דברי העולם הגשמיים, הן העבודות הן הדיבורים, עכ"ל. ועיקר ענין העלאת הדיבורים מבואר להלן בפרשתינו ע"ש באות ק"ו ולהלן, ועיין לקמן פ' פינחס באות ג'.