וזה לשון הרב בס' לקט אמרי פנינים דר"ט ע"ב, ונודע לבעלי בינה לעשות ייחוד גם בשמיעת סיפורי דברים של חבירו ובסיפורי ענינים עם חבירו, כי גם שם יש עולמות ונשמות ואלהות [ענין עולמות ונשמות ואלהות העתקתי לקמן בפ' נח אות ט"ו ע"ש] ותקשר נפשך באלהות שבכל הדברים, מה שאין כן קול באשה, בלתי חיות, הם ערוה [א"ה, מלשון זה שכתב הרב מה שאין כן קול באשה, נראה שכוונתו לפרש בזה, הרמז של הרב תוי"י, שרמז במה שפירש הבעש"ט על דרך זה, לשון קול באשה ערוה, וסתם ולא פירש מה שפירש בזה, לכן דעת הרב לומר שזהו מה שפירש הבעש"ט קול באשה היינו קול שהוא בלא חיות, וזהו שכתב התוי"י כמו ששמעתי ממורי קול באשה כו' והגם שלא נמצא ביאור זה מפורש בשם הבעש"ט, המציא הרב ז"ל מדעתו הגדולה פירוש זה כדי שיהיה המשך ושייכות מן דרוש קול באשה עם מה שנודע לבעלי בינה לייחד בכל הדברים, אבל אני עני בדעת אילו היה לי רשות לדבר בפני גדולים הייתי סובר שמה שרמז בתוי"י על מה ששמע בביאור קול באשה הוא מה שהזכיר בתוי"י בסופו דר"ט ע"ב שיש בענייני זיווג הגשמיי ג' סוגים, ואחר מהם הוא הדיבור שהוא קירוב הגורם לזיווג כמו שאמרו חמשה דברים באשה ערוה קול באשה ערוה כו' ע"ש והעתקתי לקמן בפ' ואתחנן אות ס"ב ע"ש, ועל זה רמז הרב תוי"י כאן שכמו בגשמיי יש בקול שייכות ליחוד וזיווג שלכן נקרא הקול עצמו ערוה וזיווג כן הוא ברוחניי שיש זיווג בקול, וכן נ"ל שזהו הטעם שרמז עליו הרב התוי"י שהעתקתי לעיל בפנים אות קי"ב וכמו שכתבתי שם בהגה צ"א, כן נראה לי בעז"ה] ולפעמים כשמתגבר העצבות ויפקח באיזה עסק ודיבורים, והוא ג"כ יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ולפעמים שומע מקול גוי בשוק מה שצריך לו לתיקון נפשו לשעתו, אפי' מהכאת פרסות רגלי סוסים, ומכל שכן רגלי אדם יבין אדם עתידות, וכן כשרואה דבר מכוער, או שומע, על הכל ישים דעתו ולבו לשוב בתשובה ולתקן את אשר עוות, כללו של דבר אין לך ענין קטן וגדול בלתי השגחת המשגיח, וכן לפעמים יש לו ביטול תורה ותפלה ומצטער על זה, יבין וידע שהכל מן השמים לתועלתו, שיתעורר יותר באהבה ובלב נשבר כי שויתי ה' לנגדי (תהלים ט"ז) אף דבר המנגד אותי, ודבר רע ויסורין, הכל הוא מציאת השם יתברך, ורצונו מאיר שם, והוא נקבע אצלו בלתי שכחה אלא תמיד בדביקות, עכ"ל.