עיין לעיל סו"פ וירא אות י"ז ענין ענוה פסולה, ועיין בספר יסוד העבודה במכתב כ"ה, וז"ל, ומאמר ריב"ש יש טועים וסוברים שענוה הוא מצוה ומתלבש בה, ובלבו נתוסף לו עוד מעלה וסובר שאין כמהו, וזולת כל מעלותיו הוא גם כן עניו, התבונן נא בני ותקיים וערך את העולה על מחשבת לבך ותמצא שכן הוא וכו'.

ובכתר שם טוב סוף ח"א דכ"ב ע"ג וז"ל, האדם אף על פי שיש בו גדלות וגאוה, ונדמה לו שהוא למדן גדול ויחסן ובעל מדות טובות וצדיק, וירא ונעים ונחמד, ולפי מעלתו היה ראוי לו שלא להתחבר ולפנות לשום אדם, רק שלא יחזיקוהו לבעל גאוה, וסובר שמצוה להיות עניו על כן עושה את עצמו עניו, ומשל למה הדבר דומה ליושב על עגלה וישן, כשנוסע עמו בעל העגלה על הר גבוה, ואחר כך כשהוא בא על ההר, הדרך שם ישר, ואם נתעורר אז האדם הישן ואומרים לו שהוא על ההר, אינו מאמין, מפני שאינו רואה שום סימן, אך כשירד מן ההר בשיפוע השני, אז יתוודע לו שבאמת היה עד עכשיו על ההר, וכן האדם נולד על זה ההר שהוא הגבהות וכו', ולא יבחין זה אלא כשירגיל את עצמו בתכלית הכניעה והשפלות וכו'.

[וע"ש בכתר שם טוב שהאריך עוד, אבל נראה ברור שלקט את מאמר הזה מן ספר ליקוטים יקרים די"ט ע"ד מה שנדפס שם מכתבי הרב הצדיק מוהר"ר פייוויש מזבריז, איכות גדול מאוד, אבל משמע שם להדיא שמאמר זה כצורתו אינו בשם הבעל שם טוב, וזה שהזכיר שיש סוברים שמצוה להיות עניו הביא ששמע זה מפי הרב המגיד מוהרי"ם ז"ל, אבל עדיין אינו מבורר שהרב המגיד ז"ל משמיה דנפשיה אמר לה, ויש לומר שאמר לה סתמא, וסתמו כפירושו שהוא מתורת הבעש"ט, כמו שהזכרתי לעיל כמה פעמים בספר זה, שזה דרכו של הרב בעל התולדות ז"ל בכמה פעמים, שהזכיר הדבר בשם אמרו פלוני או פלוני אע"פ שברור הדבר וגלוי וידוע שהם מדברי הבעש"ט ז"ל, כמו שהעירותי לעיל בפ' נח בעמוד התפלה בהגה קנ"ו ע"ש, וגם הרב בס' יסוד העבודה הביא שזהו מאמר ריב"ש, אמנם ענין משל הנוסע על ההר הביא להדיא וז"ל, והשם יתברך הזמין לי משל אמת על זה וכו' הרי מבואר להדיא שמשל זה מתורה דיליה הוא דייקא, ולא קיבל זה מהרב המגיד מהרי"ם ז"ל, וכן מתבאר בפשיטות לכל הרואה שם סגנון לשונו בפנים].