והובא משל זה עצמו בהרחבת הדברים ובביאור יותר בס' אור תורה וז"ל, מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך, יובן על דרך משל, ור"ל ליראה את ה' אלהיך, פירוש, שיהיה היראה שלך כמו היראה של ה' אלהיך, כלומר כי יראת סתם בני אדם הוא יראת העונש וזה אינו כלום, אבל יראת השם יתברך על האדם הוא יראת החטא, שהקדוש ברוך הוא ירא תמיד כביכול פן יחטא האדם, מרוב רחמנותו עליו, כמו אב על הבן, שיראת האב תמיד על בנו שלא יצא לתרבות רעה ח"ו, או שלא יחלה, כך יראת הקדוש ברוך הוא על האדם כביכול מגודל רחמנותו, וזהו שאמר מה ה' אלהיך, שיהא שוה לו.

ונמשיל על זה, אב שהזהיר את בנו שלא ילך יחף, פן תשב לו קוץ ברגלו, ולא השגיח הבן קטן המחוסר דעת עדיין, והלך יחף וישב לו קוץ ברגלו, אף שלא היה לו כאב גדול מזה, אך האב ירא שלא ינפח רגל הבן, מה עשה האב, לקח מרצע וקרע הבשר סביבות הקוץ, והסיר הקוץ מרגלו, והנה בלקחו הקוץ היה להתינוק יסורים וצווח בקול מר, אך האב הוא יודע שהיסורים הם רפואה לו, לא השגיח על צעקת התינוק, והסיר הקוץ בכח, ובפעם אחרת רצה התינוק עוד לילך יחף, וגער בו אביו וגיזם עליו ואומר לו הלא אתה זוכר הכאב והיסורים קשים שהיו לך בהסרת הקוץ מרגלך לכן הזהר שלא תלך עוד יחף פן תבוא לידי יסורים כהסרת הקוץ, והנה אין האב מגזם על התינוק שיתחוב לו קוץ ברגלו, כי על זה החשש אין התינוק מרגיש, כי עיקר הצער היה לתינוק בשעת הסרת הקוץ, לכן מגזם את התינוק בזה הדבר שיודע צערו, ואף שעיקר יראת ודאגת האב הוא מתחיבת הקוץ, אף על פי כן אינו מגזם לבנו הקטן בדעת, רק בהסרת הקוץ, בכדי שירגיש ויזהר מלילך עוד יחף, אבל באמת האב אין לו יראה ודאגה מהסרת הקוץ, כן יראת האדם הוא מהעונש, ולא יראת החטא בעצם, אבל הקדוש ברוך הוא כביכול ירא ומצטער פן יחטא האדם, אבל מהעונש של האדם שאחריו אינו ירא, כי אדרבה זהו רחמנותו, ורפואתו יתברך שמו, כי מעניש בכדי לטהרו מעונותיו, וזהו שאמר מה ה' אלהיך שואל מעמך, שתהא יראתך כיראתו יתברך שמו כנזכר, עכ"ל.