ובס' תוי"י נזכר משל זה כמה פעמים ובקצת שינויים, רק שבשום מקום לא הזכיר מפורש שהוא בשם מורי ז"ל, ה"ל בפ' בחקותי דקכ"ה ע"ב, דמבואר על פי משל שנאבד למלך אבן יקר הערך במצולות ים והוצרך לשלוח בניו שם, והיה בזה ג' סוגים, א' שסבר שאביו השליכו מעל פניו ונשאר שם, ב' שחשק לחזור למקורו לאביו ותו לא, ב' שהבין שביאתו לשם הוא לאיזה תועלת וחיפש ומצא האבן טוב. וחזר לאביו בשמחה, עכ"ל, וכן הובא בלשון זה עצמו בס' כתונת פסים ר"פ בחקותי דכ"ח ע"א.

ובס' צפנת פענח לפ' בשלח דמ"ו ע"ג הביא משל זה בזה הלשון, דכתבתי במקום אחר משל למלך שנאבד ונפלה אבן אחד או הרבה בעמקי מצולה, ולאהבת האבן הטוב שלח בניו שמה להעלותה, ויש בזה ג' סוגים, אחד חכם שטרח ויגע ומצא האבן טוב ושב אל אביו בשלום, ב' שאמר הלוואי שיצא בעצמו מעמקי מצולה, ב' שנשאר בעמקי מצולה כו' עכ"ל.

ושם דצ"ב ע"א, ובכתונת פסים דכ"ה ע"ג, ובבן פורת יוסף ד"כ ע"ב, ודפ"ג ע"ד, רמז על משל זה בקיצור וז"ל, דכתבתי במקום אחר משל שאבד המלך אבן טוב יקר הערך והוצרך לשלוח בנו אחריו ויש בזה ג' סוגים וכו' עכ"ל.

ובתוי"י פ' אמור סקי"ב ע"ג הביא המשל בארוכה וז"ל, וכאשר זכרתי בפ' כי תבא משל למלך שנאבד לו אבן טוב יקר הערך, ונתיירא לשלוח עבדיו, ושלח את בניו שמה, והיה בזה ג' סוגים, אחד התאמץ בכל כחו למצוא האבן טוב, ב' שצעק אל אביו וכו', ג' שנשאר במצולות ים וכו' יעו"ש, אך שראה המלך ששוהין לבא ולמצוא האבן, נתייעץ לפזר עוד מעות של כסף וזהב ופרוטות כדי שיפשפשו ויחפשו המעות, אז אפשר שימצאו האבן וכאשר ספרו במעשה שאחר החורבן ציון שדה תחרש וזבלו על כותל מערבי עד שקם תוגר אחד ופיזר מעות על מקום ההוא], ותינוק שאין בו דעת כאשר מצא פרוטה נסתפק במועט. ויש שהיה לו דעת יותר וליקט מטבע כסף, ויש זהב, אבל העיקר למצוא האבן טוב, והכי נמי כל התורה והמצוה ניתן לברר רפ"ח ניצוצין וכו' שהם האבן טוב שירד למצולה, ונתן השם יתברך התורה לישראל בסוד פרד"ס, והעיקר הוא הסוד שהוא האבן טוב כו' ע"ש,

ובס' שפת אמת לרבינו ז"ל פ' שלח דמ"ח סוף ע"ג וזה לשונו הקדוש, ואיתא בספרי קודש המשל מהמלך שהטמין החפץ ומצוה לבנו שיחפשנו, ומסייע לו, באופן שיוכל לגמור בעצמו ושיהיה נקרא על שם הבן, וכמו כן הקדוש ברוך הוא שזרע אור בעולם, ושלח נשמת בני ישראל בעולם, ומסייע להם בכח התרי"ג מצות שהם נרות ועצות להאיר תוך החושך, עכ"ל.