ובס' גאולת ישראל [שקצת ממנו נדפס כעת בשם ס' פתגמין קדישין] הובא משל זה בשינוי לשון קצת אבל תוכן הענין אחד הוא, וז"ל שם, משל, מעשה באשה אחת שהייתה ענייה גדולה, והיתה יושבת בבית קטן מצד העיר סמוך ליער מחמת גודל העניות, והיתה מחזרת על הפתחים ומפרנסת עצמה מזה, והיה מנהגה וטבעה כשהיה אדם נותן לה איזה נדבה וצדקה לא היתה משיבה לו שום שבח והודייה, או איזה ברכה בעד זה שנתן לה, כך היה מרגלא בפומה לומר תמיד לאדם הנותן לה נדבה, כל מה שאדם פועל פועל לעצמו, ויותר לא היתה משיבה שום דבר, ונזדמן שהיתה מחזרת על פתח בית המלכה, ונתנה לה המלכה מתנה הגונה, והשיבה גם כן כדרכה, ונתמלאה המלכה חימה על הענייה ??האת, כי אמרה שהיא עושה צחוק על הנותן לה צדקה, ומחמת כעסה צוותה לשר האופים שיאפה עבורה עוגה יפה, ויתן בתוך העיסה סם המות, וכן עשה, ואחר כך כשבאת הענייה אל המלכה כמנהגה, נתנה לה המלכה העוגה הנ"ל, וקבלה הענייה והשיבה גם כן כמנהגה והלכה לה, וכשבאתה לביתה נתיישבה בדעתה שלא לאכול את העוגה תיכף, מחמת חשיבותו, רק תשתעשע בה כמה ימים, ובתוך כך היה מעשה שבן המלכה הלך ביער לצוד ציד, ונשתהה מאוד ונתייגע, והלך לבית הענייה הזאת לנוח מעט, והענייה שמחה לקראתו, ואמרה לו אולי רוצה אדוני לאכול, יש לי עוגה יפה מאת המלכה, ולקח ואכל ומיד נפל מת, והתחלחלה הענייה ורצתה אל המלכה וספרה לה כל המעשה, אז אמרה המלכה עכשיו אני רואה שאמת אמרת, כי מעשה ידי גרמו לי זאת, והנמשל הוא, שיזכור כל אדם זה הכלל תמיד, שכל מה שאדם פועל, הכל פועל לעצמו, ולא ישגיח על ההנאות שיהנה אותו היצר הרע, רק יאמר לו כנ"ל שכל מה שיפעול מהרע יפעול לעצמו, עכ"ל.

ועיקר המוסר היוצא ממשל זה שרמז עליו הרב תוי"י בארתי בס"ד לעיל פ' ראה בהגה ב' ע"ש היטב.