Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Kedoshim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
בס' אמרי אלימלך פ' וירא וז"ל, שמעתי מאאמו"ר זצלה"ה שהיה בימי הריב"ש זצלה"ה זי"ע צדיק אחד שרצה להביא הגאולה על ידי התעוררות גבורות ודינים על הרשעים, ואמר לו הריב"ש זי"ע שבאיזה כח יציל את ישראל מהגבורות והדינים שלא ישלטו גם עליהם, והיינו שיהיה ח"ו הרבה מישראל נדחים ונופלים ח"ו, ובעבור ששכח מהצלת ישראל נענש ממרומים ר"ל, עכ"ל, וכן הוא בספרו דברי אלימלך פ' לך ופ' מטות ע"ש.
ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ג' אות כ"ב וז"ל, כמו שאירע פעם אחת בימי מרן הקדוש אור ישראל [הבעש"ט זי"ע] שתלמידיו אחר חצות לילה ישבו וסידרו שבחים על ישראל, ומרן בביתו ראה ברוח הקודש שזה אינו אלא לעשות נחת רוח ליוצר בראשית אבל לא מלב, וגרמו למעלה קטרוג ודין תחת החסד ונחת רוח, והלך מרן אצלם בעצמו בחרון אף, ואמר להם אתם משבחים לישראל כמו אשה שמשבחת לפני בעלה את בניו שיש לו מאשה אחרת, שהוא לעשות נחת רוח לבעלה, אבל היא באמת שונאת אותם שנאת מות, אני ישראל אומר שישראל עם הקודש הם קודש, טובים טובים טובים, מלאים חסדים ותורה וכל מדות טובות, והאריך הקדוש בשבח ישראל עד שגרם באמת נחת רוח ותענוג למעלה, והמשיך חסדים טובים, והשפעות על כל יש(ר)אל, עכ"ל.
ושמענו מספרים בשם הרב מוהר"י ז"ל מסקווירא, שסיפר בשם פה קודש מר אביו ז"ל, אשר בימי הבעש"ט דרש פעם אחת איזה דרשן, ובתוך דרשתו דיבר על עם בני ישראל דברים לא טובים, ובא הרה"ק ר' דוד ז"ל מתלמידי הבעש"ט זי"ע ודחף אותו מעל הבימה, ובא הדרשן בקובלנא עליו לפני הבעש"ט, ושאל הבעש"ט לר"ד למה עשית לו כך, ואמר שדיבר גנות על ישראל, אמר הבעש"ט כך אומר הקב"ה (משלי ג') מוסר ה' בני אל תמאס, היינו מוסר יש לך רשות לומר לישראל, אבל בני אל תמאם, היינו שלא תמאס לי את בני, ע"כ, וכך הוא בס' צרור החיים די"א ע"א.
ובס' ילקוט משה בסופו כתב וז"ל, מהבעש"ט, מוסר ה' בני אל תמאס, היינו מהו המוסר של השם יתברך, בני אל תמאס, פירוש אל תמצא פסול בבני, כי כל הפוסל פסול (קדושין ד"ע ע"א) עכ"ל.
ובשבחי בעל שם טוב עמוד פ"ב איתא וז"ל, פעם אחת שבת הבעש"ט בק"ק אליק אצל הפ"ח דשם, ובשבת במנחה הלך הפ"ח לבית הכנסת לשמוע דרשה מדרשן אחד אורח, והמתין עליו הבעש"ט בסעודה שלישית עד שיבא מבית הכנסת, ובתוך כך שמע שהדרשן מלשין על ישראל, ורגז הבעש"ט ואמר למשרת שלו שילך ויקרא את הפ"ח לביתו, והמשרת גילה לכמה אנשים שרגז הבעש"ט על הדרשן, וראה הדרשן שהעולם נשמטים אחד אחד ופסק מלדרוש, וביום מחר בא הדרשן להבעש"ט ונתן לו שלום, ושאל אותו מי הוא, ואמר אני הדרשן מפני מה רגז מעלתו עלי, וקפץ הבעש"ט ממקומו ונתזו דמעות מעיניו, ואמר אתה תדבר רע על ישראל, תדע שבר ישראל שהולן כל היום על יומא דשוקא ולעת ערב נתחרד ואומר אוי לי שאעבור זמן מנחה, והולך בבית אחד ומתפלל מנחה, ואינו יודע מה שאומר, ואף על פי כן מזדעזעים שרפים ואופנים מזה, עכ"ל.
וכן הוא בס' מגן אברהם פ' בלק וז"ל, אמר אבא מארי זצוקללה"ה בשם הבעש"ט זצוקללה"ה, שגם זה האיש המוטרד בעסקיו כל היום בשווקים וברחובות, וכמעט ששוכח שיש בורא עולם, רק בעת שמגיע זמן תפלת מנחה עולה על זכרונו שהגיע זמן התפלה, וגונח ונאנח בלבו איך שפנה כל היום בהבלי עולם, והוא רץ לסמטא אחת מן הצד ומתפלל מנחה, הגם שאינו יודע מה הוא מדבר, עם כל זה גם זה נחשב ויקר מאוד לפני הבורא ברוך הוא, והאנחה שלו בוקעת רקיעים, עכ"ל.