ובס' דגל מחנה אפרים פ' מסעי, וז"ל, קבלתי מרבותי ע"ה על פסוק מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ היינו שכל מצעדי גבר מאתו יתברך שמו כוננו לאיזה סיבה אשר יחפוץ בדבר, האדון ברוך הוא, להוליכו בדרך ההוא כמו שיבואר, אך האדם, ודרכו יחפץ, כי הוא חפץ בדרך זה לצורך עצמו, ובאמת הכל הוא דרך הקדוש ברוך הוא, וה' עשה שיחפוץ, לילך בדרך זה לסיבה הצריך לאדון ברוך הוא, והיינו שמפרש כי יפול לא יוטל, היינו הניצוצין הקדישין שנפלו ונטבעו בעמקי הקליפות לא יוטל לשון התנשאות כמו (ישעיה ס"ג) וינטלם וינשאם היינו לשון בתמיה לא יוטל איך אפשר שלא יתנשא ויתרומם לשרשו ומקורו, כי לא יודח ממנו נדח, מי כהחכם האדון ברוך הוא שולח רצון להצדיק לילך בדרך ההוא, ועל ידי מחשבותיו הקדושים ועבודתו הקדושה הוא מעלה ומנשא הניצוצין קדישין לשרשם ומקורם, עכ"ל.

ובס' אור החכמה פ' מסעי וז"ל, שמעתי מבעל שם נבג"מ כי יפול לא יוטל, כי ידוע התפשטות אלהותו הוא בכל מקום, וכביכול הוא מקומו של כל דבר ודבר, אפילו מדברים הנמוכים, על כן הוכרח אדם ליסע למקום פלוני, כדי לתקן הדברים מחיות נשמתו שנפל לשם, על ידי ברכה או מצוה, וזהו כי יפול החיות מאדם לא יוטל, בתמיהה, וכן נראה באבותינו, כמו באברהם שנאמר בו לך לך מארצך לך להנאתך, שאתה צריך לתקן מה שנפל ממך במקומות הללו, על ידי מצות וכו', עכ"ל, [ועיין לקמן פ' ויצא אות ט' ד"ה ולהבין, וד"ה ונחזור].

וכן הובא באופן זה גם כן בס' תשואות חן בליקוטים לפ' משפטים ע"ש, ועוד עיין בס' מאור עינים בליקוטי מס' אבות.