בלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ד העתיק מאמר זה בתוספות ביאור וז"ל, שמעתי ממורי ביאור גמרא לא גלו ישראל עד שכפרו בה' ובדוד, מה שייך כפירה בדוד, וביאור אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד, דאמרו בגמרא מי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין קיבל עולמו, היכי דמי יסורין המושיט ידו לארנקי וכו', והקשה הא יסורים הם למרק עון, וכי סלקא דעתא שזה נחשב למרק ולכפר העון, וביאר כי צדיק באמונתו יחיה, כי המאמין בהשגחה פרטיית של השם יתברך, ויודע בידיעה ברורה כי כל מאורעות של אדם הן דבר קטן והז דבר גדול, הכל הוא בהשגחה פרטיות, בדין שמיא אדנ"י דינא דמלכותא דינא, ואין זה מקרה, אלא לסיבת חטאו נשתלח לו, מהשגחת המשגיח, וידע שכל העולם מלאים צירופים ושמות הקדושים ואותיות התורה, ובתוכם הארות אור אין סוף, לית אתר פנוי מיניה ממש, והאיש הנלבב, בכל דבר קטן וגדול, ובכל מחשבה קטנה או גדולה טובה ורעה, מדבק עצמו בהשם יתברך ובאורו ממלא כל עלמין ואסחר כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, אפילו מחשבה קלה הוא בהשגחה, אפילו מחשבה רעה יש שם ניצוץ הקדוש שעומד בתוך כיעור הקליפת [זה מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קט"ז] והאיש הנלבב מדבק עצמו לאורו יתברך ומעלה הניצוץ למעלה, והכל בהשגחת המשגיח, ומכל שכן יסורים מרורים וחלישות דעת וחרופין וגידופין, שהם הכל במשקל אל דעות.

וכיון שהוא מאמין כך שהכל בהשגחה פרטיית על כל נעלם ועל כל תנועה, בודאי חוזר בו בתשובה, ומיד מוחלין לו, ולזה אמרו בגמרא עד היכן תכלית היסורין, היינו שתכלית של כל היסורין למרק עון שישוב בתשובה ולאמונת השם יתברך, והשיב המושיט ידו כו' דהיינו איש הנלבב וצדיק אשר באמונתו יחיה, אפילו בדבר קל כזה, יודע הוא שזה בא לו בהשגחת המשגיח, בשביל איזה עון ותיכף שב בתשובה ומדבק עצמו בהשם יתברך, אז מוחלין לו מיד, וזהו תכלית כל היסורין, שהרי קיים זה לתכליתו של היסורין, ושב בתשובה ולדבקות השם יתברך, אשר זה עיקר העבודה.

ובזה פרשתי אני עני בדעת (באבות פרק ד') כל המחלל שם שמים בסתר, היינו שאינו מאמין זה, ומקצר במציאות השם יתברך, ובהשגחתו על כל תנועה, נקרא מחלל שם שמים בסתר, שאין אדם יודע מזה, וכיון שאינו מאמין, בהכרח נפרעין ממנו ביסורין קשין ובגלוי, כיון שאין לו דעת להתעורר נפשו מן יסורים קטנים ונסתרים, בהכרח להשיבו בתשובה ביסורין קשין וגלויין, אחד שוגג ואחד מזיד, בין שהוא אינו מאמין כלל, או שהוא שוגג ונשכח ממנו, כיון שהוא אין בו דעת, בהכרח להפרע ממנו ביסורין קשין ובגלוי.

ובחינה זאת של אמונה בהשגחה על כל פרט קטן, נקרא דוד, כי הארות אין סוף נקרא אין הוא בחינות דל"ת התרוממות מרומם על כל ברכה ותהלה, דלו עיני למרום וממנו נמשך השפעות חיות להחיות כל הנבראים, והמשכה זאת הוא אות ואו המשכה אל דלת שניה שהוא תכלית השפלות והסתרות, והכל אפילו בעת חשכות גמור, הכל בהשגחת אורו יתברך שם, להשגיח על כל פרט ועל כל תנועה, וכל זה נקרא אמונה במלכות בית דו"ד, וכשאינו מאמין זה, בין מחמת זדון לבו ובין מחמת שהוא איש בער וטיפש ולא יבין זאת, כל זה נקרא כופר במלכות בית דוד של הנהגת השם יתברך, כי הוא כופר בדין מלכות שהוא בהשגחה, כי באמת מלכות הוא מכוסה, ומשועבד אל הקליפות, המכסה ומסתיר ומחשיך ענייני השגחתו יתברך בכל פרט ופרט על בני אדם, ולעתיד בימות המשיח שרוח הטומאה יעבור מן הארץ, אז יתגלה השגחתו יתברך שהוא על כל פרט ופרטי פרטיות, [עיין לקמן פ' שמות אות י"ז, ובהגה י"ח ד"ה ובהיכל].

ובזה מבואר לא גלו ישראל ביסורין קשין כל כך ובגלוי, עד שכפרו במלכות בית דוד, בהשגחה פרטיית, ולזה לא היה אפשר להפרע מהם בדברים קלים, והוצרך לייסרם ביסורים קשים ר"ל למרק עוונם, וזהו אין בין עולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות, שיתבער רוח הטומאה מלכות הרשעה קליפות נגה המסתיר ענייני השגחה ואז יתגלה, ונגלה כבו"ד יהו"ה מן נגה נעשה כבוד יהוה ויראו הכל שהכל בהשגחה פרטיית על כל פרט ופרט ועל כל תנועה, עכ"ל, וע"ע באוצר החיים סו"פ קרח דקכ"ח ע"ד.

ועוד עיין מענין זה בהיכל הברכה סו"פ וישב דרכ"ז ע"א, ובס' נוצר חסד פר' ד' אות ד' ואות ט"ו, ובס' נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל א' אות ט' ע"ש.

ושם בשביל ג' אות כ' כתב וז"ל, מבואר בדברי מרן שמדת מלכות קשה לברר ממנה [עיין לעיל פ' נח בעמוד התפלה אות קנ"ז ואות קנ"ח שקשה להעלות נר"ן ממדה שביעית שהוא מלכות ע"ש] שיהיה לצד היותר טוב, כי שורש המלכות להאמין שאין שום מציאות דבר קטן וגדול שלא יהיה שם מציאות אורו יתברך והשגחתו וכחו, אם כן מי הוא זה שיחטא כשיודע שמלך גדול ונורא עומד ממש אצלו ורואה כל מחשבתו ומעשיו, כי בכל מחשבה קטנה שם ממש כחו והשגחתו על זה לטוב ולמוטב, אלא שיש פרעה ועמלק הגורמין שכחה וקטנות ונשתכח ממנו אפילו עצמותו שאין יודע כלל היכן הוא, וכל זה מחמת שמלכות משועבד ומסתתר תוך הקליפות קליפת נגה, ולכן קשה לברר ולהעלות נפשו מבחינה זאת, שיהיה על צד היותר טוב באמונתה, ובקבלת עול מלכות שמים, ולהמליך הקדוש ברוך הוא על כל אבריו וגידיו, ולכן מאוד יחזק עצמו לקיים כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, דהיינו לקבל עליו מסירת נפש בכח, אף שאינו עושה בפועל, ואזי מעלה המלכות לבינה, וממתיק כל הצרות והדינים, כאילו היה צדיק גמור, וכל אחד מישראל אפילו הקל שבקלים מוכן בכל עת ומקבל עליו למסור נפשו באמת למות על קדושת שמו הגדול, ובזה מבטלין כל הגזרות רעות להמשיך כל טוב על ישראל אמן, עכ"ל.

כתב בס' דגל מחנה אפרים פ' וישלח וז"ל, סיפר אדוני אבי זקיני נ"ע זללה"ה שפעם אחת עבר הנעסטיר בלי שום שם, רק היה מניח חגורו ועבר עליו, ואמר שבאמונה גדולה הוא שעבר עכ"ל.

והובא בהיכל הברכה פ' דברים ד"ט ע"ב וז"ל, כמו שעשה מרן הקדוש הריב"ש טוב בעת דוחק שהוצרך לברוח מן הישמעאלים עבר את הנעסטר במקום שהוא נהר גדול ורחב, שהניח חגורו על הנעסטר ועבר את הנעסטר לא בשום שם אלא באמונה גדולה, עכ"ל.

ובפ' חקת דקל"ה ע"ד וז"ל, כמו שאמרו משם מרן חיות נפשינו אלוקי הריב"ש טוב, אמר, ראה ראה, שלחן זה של עץ הוא ועל ידי אמונה גדולה יוכל לחזור זהב, בקעה, בקעה מלאה דינרין, וכמו שעשה מרן שעבר הנעסטר וכו'.

ובנוצר חסד אבות פ"ו ד"ה אהבה נסיות כתב וז"ל, כי מימיו לא נשתמש [הבעש"ט ז"ל] בשום שם, וסיפר שבעת היותו עדיין קטן ולמד לו רבו המובהק אחיהו השלני הנביא כל השתמשות השמות להבין ולהורות, ומחמת שהיה קטן, חשק לראות אם יש בכחו לעשות איזה פעולה, והניח חתיכת בגד על הנעסטר, ועבר הנעסטר בשם, ועל זה עשה תשובה כל ימיו, והרבה תעניתים על זה לתקן פגם זה, וסוף תיקון זה שהיה נצרך פעם אחת לעבור הנעסטר מחמת סכנת מות של הישמעאלים, והניח חגורה על הנעסטר ועבר הנעסטר בלי שום שם אלא באמונה גדולה באלקי ישראל, וכל זה זכה על ידי לימוד תורה לשמה, ודביקות נפשו בקונו, בכל עת ורגע, עכ"ל.

ובס' דברי שלום בדרוש לשש"פ דמ"ו ע"ג וז"ל. אא"ז רבינו הגדול ז"ל היה מזכיר בכל שביעי של פסח הסיפור של הבעש"ט זי"ע שפעם אחת היה צריך לעבור את הנהר נעסטיר ונתן חגורו ועבר עליו, והיה מסיים מפני מה נתן חגורו, על שם הכתוב (ישעיהו י״א:ה׳) והיה צדק אזור מתניו והאמונה אזור חלציו, כי על ידי גודל קדושתו, והאמונה ובטחון שהיה לו עבר את הנהר, עכ"ל.