עיין עוד בס' בן פורת יוסף דע"ז ע"ג וע"ד מה שרמז בזה, ושם דע"ב ע"א בפ' מקץ פן ג' כתב וז"ל, כי אדם לעמל יולד, אשרי לאדם שעמלו בתורה ועבודת ה' לעשות הטוב והישר בעיני ה', אמנם גם בעמל עשיית הטוב יש ב' סוגים, א' בל מחזיק טובה לעצמו כמו שאמרו חכמינו ז"ל (אבות פ"ב) אם עמלת בתורה ולמדת הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת וכו', וכל הטוב שעשה נשכח ממנו ומעט רע שעשה הוא נגד עיניו, כמו שכתוב (תהילים נ״א:ה׳) וחטאתי נגדי תמיד, וסוג ב' ההיפוך, מעט טוב שעשה הוא נגד עיניו תמיד להחזיק טובה לעצמו וכל הרעות שעושה בין לשמים ובין לבריות נשכח ממנו, וכמו שכתבתי בשם מורי ומה בין תלמידי בלעם וכו', וע"ע בצפנת פענח דל"ז ע"ד.

ובס' דגל מחנה אפרים בליקוטים לפ' דברים איתא וז"ל, איתא בשם אא"ז זללה"ה כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, היינו מי שדומה בעיניו שדר בארץ העליונה, שהוא קרוב להקדוש ברוך הוא, דומה לו כמי שיש לו אלוה ובאמת אין לו, ומי שדר בחוץ לארץ, היינו שדומה לו שעדיין לא נכנס בארץ העליונה, בזה דומה כמי שאין לו אלוה אבל באמת יש לו, עכ"ד, [ועיין פ' נח עמוד התפלה אות קמ"ז].

ובס' אמתחת בנימין קהלת בפסוק וזרח השמש ד"ג, ועוד שם בדף ל"ב כתב וז"ל, שמעתי אומרים בשם הריב"ש זלה"ה על הא דאמרינן כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוה, וכל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, והקשה ז"ל שלשון דומה משמע שבאמת אינו, ואם כן הדיוקים סותרים זה לזה, ותירץ דצדיק מבחין גדלות הבורא ויודע בעצמו שאינו יוצא, ושמקצר בעבודתו יתברך שמו מכפי הראוי לעבדו, וגם בעבודה שעובד מוצא בה חסרונות, שלא עבד אותה לשמו יתברך, ולא עבד באהבה ויראה כראוי ונכון לו יתברך שמו, והן שמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח, מה שאין כן איש ארציי שאינו מכיר בגדולת הבורא ובמוראו, וכל מה שעובד לו יתברך שמו הוא אומר שכבר די לו וסובר שעושה כתיקונו וכמצוותו, ואינו רואה שום חסרון בעבודתו, ובאמת אינו, שלא התחיל עדיין בעבודה להשם יתברך כלל, ועל זה אמרו כל הדר בארץ, ר"ל בארציות שלו בגופניותו דומה בעיניו כמי שיש לו אלוה ובאמת אינה, וכל הדר בחוץ לארציות שלו, רק שמחשבתו דבוקה תמיד בהשם יתברך ומכיר גדולתו ורוממותו ומוראו, דומה בעיניו כמי שאין לו אלוה, שאינו יוצא תמיד, ובאמת יש לו אלוה, שלפי שאלהי בקרבו לכך מכיר פחיתותו שאינו עובד כראוי ושהוא מקצר בעבודה, עכ"ל.