עיקר לשון זה הוא בזוה"ק פ' האזינו (דרצ"ב ע"א) זכאה חולקיה דמאן דעאל ונפיק וכו' ומאן דלא עאל ונפיק טב לי' דלא אברי ע"ש, ועוד עיין לקמן בפ' ויגש בהגה זיי"ן.

ובס' צפנת פענח ד"ח סע"ב כתב וז"ל, אמנם יש בזה שני בחינות, בחינה א' לשלומי אמוני ישראל בני עלייה שהן מועטין דעיילי ונפקי, בחינה ב' דעייל ולא נפיק טב ליה דלא אברי וכו', והענין עייל ונפיק הוא עמוק עמוק מי ימצאנו, אך דרך מלבוש יש לבאר, כי גם בני עלייה אי אפשר שיעמדו תמיד על מדרגה אחת כי החיות רצוא ושוב, ולפעמים יורד ממדרגתו, על ידי הירידה של הנשמה ורוחו ונפשו, שירדו ממקום מושבם לחוץ למקומם, תחת רשות האברים, שהם כח שבעים אומות והשרים והסטרא אחרא ר"ל, שאז רשות אחרים עליהם, ואינן יכולים לעסוק בתורה ועבודת השם יתברך כראוי, ומכל מקום אינו מייאש את עצמו מתורתו ועבודתו של השם יתברך מכל וכל, רק מצפה לישועה וכמו שכתוב (בישעיהו ח׳:י״ז) וחכיתי לה' המסתיר פניו מבית יעקב וגו', ונותן לב להבין ולדעת כי בכל המדרגות אינו נפרד ממנו יתברך שמלכותו בכל משלה, גם בתוך הקליפות כנודע, ואז יקיים בעצמו (יונה ב׳:ג׳) מבטן שאול שועתי אליך וגו', ואז עושה יחוד, ומעלה מיין נוקבין מעומקא דתהומא תתאה עד רום המעלות, שהוא מעלה נפלאה, וכמו ששמעתי ממורי זלה"ה יחבק לה בעלה ביסודא דילה וכו' ודפח"ח, [עיין לעיל בפ' בראשית בהגה י' ולעיל בפרשתינו בהגה ב'] וזהו סוד וירד אברם שהוא הנשמה מצרימה וגו' [עיין לעיל פ' בראשית ריש הגה ס'] ויעל אברם ממצרים שחזרה הנשמה למקום מעלתה דעייל ונפיק, וכן יצחק בארץ פלשתים, וכן יעקב וילך חרנה כמו שכתוב בזוהר וכו', וכן (בפ' ויגש) אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך שתחזור הנשמה אל רום מעלתה, גם עלה, שתעלה עמה גם כן ניצוצין ממדרגה תחתונה והבן, עכ"ל.

ובס' באר מים חיים פ' לך, וז"ל, הנה הזכתו קצת מבחינות אחור וקדם, שהוא, כאשר הצדיק לפעמים נופל ממדרגתו, וירידה זו צורך עלייה הוא, ואחר זה הוא עולה למעלה למעלה יותר מכאשר היה מקודם, והוא דמיון אחד הרוצה לזרוק דבר למעלה, אז משפיל עצמו ומשפיל ידו למטה, בכדי לזרוק אחר כך בכח גדול את הדבר למעלה, וכן אדם השלם הבא לפעמים לבחינת אחור ונופל ממדרגתו, אז הוא בא על ידי זה לבחינת קדם קדמתה, לעלות מעלה מעלה, וכזה אומרים בשם הבעל שס טוב זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן, במה שאמרו ז"ל (ב"מ דנ"ט ע"א) אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו, כלומר שיהיה יקר וחשוב בעיניכם השכחה והנפילה ממדרגתכם קצת כי היכי דתתעתרו על ידי זה לבא למעלה נפלאה, עכ"ל.

וכן הוא שם בפ' בהעלותך, וז"ל, וכאשר נאמר בשם הבעל שם טוב זי"ע על מאמרם ז"ל אוקירו נשייכו כי היכי דתתעתרו, פירוש, יהא חביב וחשוב בעיניכם השכחה והירידה על רגע מהעבודה, כי היכי דתתעתרו על ידי זה בגודל שבירת לב אחר כך באהבה עזה כבורח מן השביה, עכ"ל, [ובס' דגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה על פי ה' הובא זה בשם המנוח מו"ה שאול זללה"ה ממעזיבוז ע"ש, נראה ששמע זה ממנו בשם הבעל שם טוב ז"ל, ודוגמא לזה תמצא לקמן בפרשתינו בהגה ל"ו ע"ש]. ועוד בענין עייל ונפיק עיין בתוי"י פ' תצא דר"א ע"ג, ובפ' בהעלותך דקל"ה ע"ד שהעתקתי בסמוך באות י"ט, ובס' בן פורת יוסף דפ"ו ע"ג וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (משלי י״ז:כ״ח) גם אויל מחריש חכם יחשב, כי ר' מאיר נכנס לבית הזונות וניצול מהגזרה וכו' (עבו"ז די"ח ע"א) אמנם אין זה כי אם לבני עלייה שיכנם לסכנה זו, שהוא בבחינת זכאה מאן דעייל ונפיק דאתבחינו ביה אבהן קדמאי כמ"ש בזוהר ויצא (בס"ת דקמ"ז ע"ב) יעו"ש, וגם כלב בן יפונה שהכניס עצמו בזה הוצרך להשתטח על קברי אבות שיכנס דליעול וליפוק כו' עכ"ל, ושם דס"ט ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה אם כבר בא לידי נסיון דהיינו דעייל ונפיק , שוב אין בא לידי נסיון ויכול להיות עומד וניצב על מצב ומדרגה אחת שלא לירד וזהו שאה"כ בדהע"ה (תהילים קי״ח:י״ז) לא אמות כי אחיה שלא יצטרך לירד כדי להעלות זולתו, עכ"ל.

ובצפנת פענח דע"ח ע"ד וז"ל, שמעתי מן מוהר"ן פירוש הכתוב גם אויל מחריש חכם יחשב דמחריש לאחרים משמע והוי לו לומר אויל שותק וגם להבין מה שאמרו בש"ס (ברכות דנ"ה ע"ב) דוד לא ראה חלום טוב וכו', והטעם כי לפעמים מהני שטותא לאדם, כמו שמצינו בדוד שנפל ביד אכיש מלך גת ויתהולל בידם אמרו אחר הוא וניצול, וכן בש"ס בר' מאיר שנכנס לבית הזונות אמרו אחר הוא וניצול מהגזרה וכו'. כך הצדיק בחלום נכנם בין הקליפות שלא יתקנאו בו, וכן בתפלה במחשבות זרות וכו', וכן בכלב שיתף עצמו עם המרגלים לומר שהוא עמהם בעצה, ויכול להשתיקן אחר כך, ובזה יובן גם אויל, ר"ל שעושה עצמו בין אוילים שגם הוא אויל, ועל ידי זה מחריש, שיכול להשתיקן אחר כך, כמו שכתוב (בפ' שלח) ויהס כלב, לכך חכם יחשב, כמו שנאמר ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו ודרשו חז"ל כו' ודפח"ח, עכ"ל.