עיין לעיל סו"פ וירא בהגה ט"ז שהעתקתי מס' בפ"י דל"ה ע"ד, ועוד ע"ש בס' בפ"י דל"ט ע"ג, וכן הזכיר זה בס' צפנת פענח ד"כ ע"ב וז"ל. שמעתי ממורי זלה"ה משל למלך שביקש רפואה שיחיה לעולם, והאריך בזה, וכתבתי במקום אחר, עכ"ל, ועוד שם דכ"ב ע"ד, דנ"ד ע"ב, ודס"ג ע"א, וכן הזכיר משל זה כמה פעמים בס' תוי"י [ובקצת מקומות הביא ששמע זה בשם ס' כפתור ופרח] בראשית ד"י ע"ב, תזריע דצ"ב ע"ג, מצורע דצ"ה ע"ב, נשא דקכ"א ע"ג, חקת דקנ"ה ע"ג, ובפ' תצא דקצ"ט ע"ג.

ובספר שפתי צדיקים פ' בהעלותך ד"ה והאיש משה עניו מאוד וז"ל, על פי משל הנאמר בשם הרב האלהיי הבעל שם טוב ז"ל, ששבת בעיר אחת והיה שם פלגאה אחד על מרכבת המשנה [נראה הכוונה שהיה לו להבעש"ט מרכבה נאה וכבודה וזה הרע לו לאותו פלגאה], ואמר הבעל שם טוב ז"ל משל למלך שרצה לעשות לו רפואה שיחיה לעולם, וכל הרופאים נלאו בזה, כי יש מי שרצה לרפאותו שיחיה עשר שנים יותר מכפי הטבע וכו', אבל רפואות חיי עולם לא נמצא, ובא איש מסכן אחד ואמר אני ארפאנו בזה שיחיה חיי עולם, וייעצו שיבחר לו דרך ענוה, ומה שעשתה חכמה עטרה לראשה כמו שנאמר (תהלים קי"א) ראשית חכמה יראת ה', עשתה ענוה עקב לסוליתה כמו שנאמר (משלי כ"ב) עקב ענוה יראת ה' (ירושלמי שבת פרק א' הלכה ג') ובזה יחיה חיי עולם [וכלומר ויבין שעיקר הוא עולם הנצחיות, וימאס בעולם השפל, ובזה יקשור עצמו לחיי עולם הנצחיות] והתחיל המלך להתנהג במדת ענוה, מה עשה כשרצה לרכוב במרכבת המלך, ציוה שהמרכבה תיסע לפניו והוא ילך אחריה ברגליו, אמר לו המסכן לא זו הדרך, אלא ישב במרכבה ותתנהג בענוה, והוא ענוה שבלב זהו קשה, והנמשל מובן וכו' עכ"ל הרב הבעש"ט ז"ל, עכ"ל.