עיקר ענין העלאת הניצוצות כבר נזכר לעיל במקומות הרבה, ומהם בפ' בראשית אות זיי"ן ואות כ"ב, ושם בהגה כ"ט, ובאות מ' ושם בהגה ל"ד, ובהגה ס', ובאות קס"ז, ובהגה ק"ס, ובפ' נח בעמוד התפלה אות ק"כ קכ"ג קכ"ד, בפ' לך בהגה י"ט, ושם אות כ"ד, בפ' חיי אות ד', בפ' ויצא אות ח' ט' י', בפ' מקץ אות א' ואות י"ג, בפ' ויחי אות ה', בפ' יתרו אות כ"ו בפירוש הודו, בפ' תשא אות כ"ט, ולקמן בפ' אחרי אות ב' ד"ה והנה, בפ' בלק אות ח', בפ' ואתחנן אות י"ד' באריכות ועוד שם בהגה כ"ח, בפ' עקב אות א' ושם בהגה ד', ושם אות נ"א, ובמגלת אסתר אות ה'. ועיין בס' צפנת פענח דק"י ע"א כתב וז"ל, דאיתא בכתבי האר"י זלה"ה שכל עיקר בריאת האדם בעולם הזה הוא לברר הניצוצין מן רפ"ח ניצוצין, וכל אדם לפי מספר הניצוצין שהוטל עליו להוציא, כך הוא מדת ימיו, להוציא ניצוץ אחד בכל יום, וזהו שאמר דוד ומדת ימי מה היא וגו', ולזה צריך האדם לכוון בתורתו ותפלתו ואכילתו, לברר ולהחדא הניצוצין ושיהיה בסוד מיין נוקבין למלכות, וגורם יחוד למעלה לזו"נ על ידי זה וכו', העולה מזה דאי אפשר לייחד יחודים למעלה על ידי בירורי הניצוצין כי אם על ידי שישוב מחטאיו בתשובה גמורה, דמשיך השפע מתשובה עילאה שהוא בינה הנקראת לי וכו' ע"ש.