ובס' בן פורת יוסף דע"ו ע"א וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה, אם אדם רוצה לשבח ישבח הקדוש ברוך הוא ואם רוצה לגנות יגנה את עצמו וכו' ודפח"ח, להבין זה נראה לי כו' כי מצד האחדות חסרון של זולתו יש בו בעצמו שמץ מנהו [ועיין פנים אות א'] וגם מצד שהוא נברא, המבזה שום נברא כביכול כאלו מבזה לאומן שבראו וכו' ובזה יובן צחות לשונו של מורי זלה"ה אם הוא משבח לשום נברא אז הוא משבח להשם יתברך שברא בריה נכבד זה, ואם מגנה שום נברא, מלבד שנוגע בבורא ית"ש אלא את עצמו מגנה וא"ש׃

ושם דפ"ד סוף ע"ב וז"ל, כי מצד אחדותו יתברך שמו עם ברואיו, הפוגם בברואיו ח"ו פוגם בכבודו יתברך שמו וכו', כי אין לך נפרד ממנו יתברך שמו, כי בריאת עולם ומלואו כהדין קומצא דלבושו מיניה וביה (בראשית רבתי פ' כ"א סי' ה') והבן זה עכ"ל. ושם דפ"ז ע"ב, וז"ל, כי על ידי שמחייב אחרים ליתן בהם חסרון, אז מלבד שמחייב את עצמו אלא גם כן ח"ו כאילו נותן חסרון בו יתברך שמו, שברא כלי מכוער כזה, שיש בו חסרון, וכמעשה דראב"ש בש"ם דתענית פ"ג (ד"כ ע"ב) שפגע באדם מכוער וכו' עכ"ל.

ובס' צפנת פענח דס"ז ע"ב וז"ל, דכתבתי במקום אחר ששמעתי פירוש הכתוב (תהילים קמ״א:ד׳) אל תט לבי לדבר רע להתעולל עלילות ברשע, שאם מחייב את אחרים, אז מצד האחדות מחייב את עצמו וכו' ע"ש.

ובתוי"י פ' חקת דקנ"ח ע"א וז"ל, והסימן מסור ביד האדם, בשהוא במדריגה עליונה אז לא ידבר בגנות שום בריה כי ודאי יחזיק לכל אדם ליותר צדיק ממנו וכו', כי כל חטאותיו הם לנגד עיניו תמיד, מה שאין כן כשיורד ממדרגתו אזי יתן דופי לכל אדם וישבח את עצמו.

ובפ' שלח דקמ"א ע"ד וז"ל, שמעתי כי היצר הרע משנה לבושו, כמאמר חכמינו ז"ל (ראש השנה ד"ג ע"א בתוס' ד"ה וישמע) כסות ולשון שינה וכו', ואיך נודע שהוא היצר הרע אבל כשמנוול ונותן דופי בכל אדם וכו' נודע שהוא יצר הרע וכר ודפח"ח.

ועיין בכתונת פסים די"ב ע"ג הביא זה בשם המנוח מוהר"ן מראשקוב, וכן בס' צפנת פענח דנ"ו ע"ד ע"ש.