בס' תוי"י פ' נח דט"ו ע"א כתב וז"ל, הקשו התוספות בפ"ב דביצה (דט"ו ע"ב) לוו עלי ואני פורע הא אמרינן (שבת דקי"ח ע"א) עשה שבתך חול כו', ושמעתי כי צדיק באמונתו יחיה, ואם הוא בעל בטחון לסמוך על זה שאמרו לוו עלי ואני פורע, אז באמת הוא כך, ואם לאו רק שאומר עשה שבתך חול וכו', אז באמת כך ודפח"ח, עכ"ל, ובפ' בהעלותך דקל"ז ע"ב הביא זה ביתר ביאור בשם הרב המגיד מבאר ע"ש.

ובפ' חקת דקס"ב ע"ג, וז"ל, ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן (ישעיה א'), ושמעתי כי החמור יודע שהוא אבוס בעליו עצמו, מה שאין כן ישראל טועין בזה, כי אלו האמין המוזג או החנווני שהוא אבוס בעליו, לא היה ביניהם קנאה ושנאה, ולא היה מטריד את עצמו תמיד לילה ויום לא ישבותו וכו'.

ובפ' תצא ד"ר ע"א וז"ל, שמעתי פירוש הכתוב (תהלים ל"ג) יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, כמו שקוינו לך כך יורד החסד עלינו, לשון בתמיהה ודפח"ח, ונראה שזהו פירוש הפסוק (תהלים ס"ב) בפיו יברכו ובקרבם יקללו סלה, כי בפיו שאומר יהי חסדך וגו' נראה לברכה, אם היה מייחל להשם יתברך, ובאמת בקרבו זה אינו, כי הקנאה והשנאה ולשון הרע לא היה עושה אם היה בוטח בה' ומייחל לו, אם כן מקלל הוא ח"ו את עצמו, וזהו שסמך חבקוק על עמוד אחד וצדיק באמונתו יחיה (מכות דכ"ד ע"א) כשיאמין ומייחל לה' וכו' ע"ש דברים מתוקים מנופת צוף וכל טעם.