ענין זה שטוב יותר לעבוד את השם יתברך בשמחה ובלי סיגופים ועצבות מבואר לעיל פ' בראשית אות קנ"ג ואות קע"ג ושם בהגה קמ"ח ע"ש, ועיין בספר דברי שלום בדרוש לחנוכה דכ"ט ע"ד וז"ל וזה אשר האירו לנו רוח אפינו קודש הקדשים רשכב"ה ר"י בעש"ט נ"ע ותלמידיו הקדושים, כי עד ימיו היה עיקר העבדות בסיגופים ותעניתים ובשבירת החומר והרע, אבל הוא דרך קשה מאוד, ובעוה"ר נתגברה החולשה מאוד בעולם, גם הוא דרך מסוכן מאוד, ויכול לירש תרתי גיהנם, ובפרט כעת בהתגברות הקליפות והבן, גם הוא דרך ליחידי סגולה אבל אינו שוה לכל נפש, והרבה נשתקעו בהרע ח"ו, מחמת שלא רצו לקבל עליהם קושי העבודה, על כן ריחם השם יתברך על כלל ישראל, ועיר וקדיש משמיא נחית אור ישראל וקדושו, וללהב יצא להלהיב לבות ישראל לאביהם שבשמים וזקוקין דנורא ובעורין דאשא נפקו מפומיה, וכל ניצוץ מתחלק לכמה טעמים, עד שתלמידיו ותלמידי תלמידיו יצאו למאות ולאלפים, חברו חיבורים עד אין שיעור בכמה אופנים שונים ודרכים מתוקים בעבודת השם יתברך ובאהבה ויראה, וכולם ממקום קדוש יהלכון ממקור ישראל, אשר בקל לאיש הישראלי הרוצה לגשת אל העבודה להתגבר בעבודת האל וממילא הרע נופל, עכ"ל.

ובתוי"י פ' חיי דכ"א ע"ג וז"ל, שמעתי מהרבני הוותיק מוהר"ן הארידנקר שחלם לו בארץ ישראל כי יש רפואות המרפאים ע"י משקה מתוק, והנמשל, זה שעל ידי סיגופים נעשה מר ואכזרי לחייב העולם, מה שאין כן בבחינה ב' על ידי מחשבה טובה, מזכה ומלמד זכות על בני עולם, הגם שזה אי אפשר בלא זה וכו'.

וכן הוא שם בפ' ויצא דכ"ו ע"ד שהראו לו מן השמים בפועל רפואה על ידי סמים מתוקים ולא מרים, עכ"ל. ושם דף כ"ח ע"א וז"ל, כשהוא במדרגה זו לעסוק בתורה ובתפלה וצום ושק ובכי, ואחר כך כשיוצא לאויר העולם ורואה בני אדם שאין נוהגין כך, מעורר דין עליהם, מה שאין כן וכו', שיוכל להיות מעורב עם הבריות ולייחד יחודים בסיפורי דברים עמהם ושאר עסקים [עיין לעיל פ' בראשית אות קט"ו] שיודע בכל דרכיך דעהו (משלי ג׳:ו׳), לא לבד בעסקו בתורה ובתפלה [ע"ש בפ' בראשית אות קפ"ה] אם כן יוכל להיות שגם בני עולם, גם בעוסקם בחיי שעה אינם מניחין חיי עולם, להיות מחשבתם דבוקה בו יתברך שמו כמוהו, ויוכל לדונם לכף זכות על דרך זה גם כן, מה שאין כן כשהוא אינו במדרגה הזאת, אינו יכול לדון העולם לכף זכות על מדרגה שהוא איננו בו, עכ"ל.

ושם בתולדות יעקב יוסף בסופו דר"ט ע"ג וז"ל, העיקר להסיר העצבות ולאחוז בשמחה, וסיפר [מוהר"ן מהארידענקי] מה שחלם לו כשהיה בארץ ישראל והיה נבוך אם יחזור לצאת לחוץ לארץ מחמת טעמים הכמוסים לו וכו', עד שראה בחלום שאחד סיפר לו שיש כמה רופאים הנותנים רפואות על ידי משקה מר, אך זה הרופא יותר טוב, שנותן רפואה על ידי משקה מתוק מדבש והוא ענין הנ"ל, כי על ידי תענית וסיגופים גובר העצבות, ומלמד חוב על בני עולם שאינם עושים כמעשיו ומניחין חיי עולם וכו', וכמעשה דר' שמעון בן יוחאי ובנו שיצא מהמערה, שנזכר בש"ס שבת (דל"ג ע"ב) עד שיצא בת קול חזרו למערתכם וכו', והוא רפואה על ידי מים מרים, מה שאין כן רפואה זו בדרך זה, שיתן לב אף בכל דבר מגונה שרואה בחבירו, שהוא לתועלת עצמו, כנזכר למעלה [הוא זה המאמר דלעיל פ' בראשית אות קכ"א] הוא על ידי משקה מתוקה מדבש, לעורר רחמים בעולם על כל אדם, שידע שהש"י הוא בכל דבר פרטיי, ויתנה כנ"ל, אז הוא רפואה מתוקה בלי שום סיגוף ויערב לו ויבושם לו, ודפח"ח, עכ"ל.

ובס' דרש טוב בענין נפש מאמר ב' הביא מס' מגן אברהם וז"ל, על פי שכתב הבעש"ט לגיסו הקדוש ר' גרשון לחוץ לארץ שיש צדיקים שמרפאים רפואות הנפש על ידי תענית וסיגופים שנמשל למרור, ויש צדיקים שעבודתם על ידי אכילה ושתייה ודרך זה יותר גבוה,