ובאוצר החיים לפ' משפטים דקצ"א הראשון ע"א, הרחיב הדיבור בזה, וז"ל, ומעתה תדעו אחיי כי איבך נקרא הנכשל במעשים רעים סני שומעניה, אבל מלימוד התורה אינו פוסק, אבל באמת כיון שאינו נזהר במעשיו גם תורתו תועבה ר"ל, אבל על כל פנים אינו נקרא אלא תועה, שתעה מדרך השכל, תעה בשדה, וזהו כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה, שעובדא ומילולא שלו אינם עולים לרצון לפני האל יתברך, אבל אעפ"כ המאור שבה מחזירו למוטב, ולכן תראה לקיים השב תשיבנו לו, שהתורה ומצוות שלו לא ילכו לקליפות אלא תחזירם לקדושה, אבל כי תראה חמור שונאך, שונא את החכמים שונא את התורה ועובדיה, ושונא הוא בלב, וזה קשה מן הראשון, שהרי מואס בתורה ובאהבתה ובאהבת השם וכו' עד וחדלת מעזוב לו, כגון שהוא משוקע במינות ואפיקורסות ר"ל, שנא את החכמים מתלוצץ על דבריהם, על זה נאמר וחדלת מעזוב לו, פעמים שאתה חודל, ועיין בספר הקדוש דמ"א האיך שהזהיר מרן הבעש"ט לדחות לאנשים כאלו בשתי ידים שלא יזיקו לך, כי כתיב (משלי ט') אל תוכח לץ פן ישנאך, מכ"ש למי ששונא אותך בודאי דחהו בשתי ידים, אבל כל זה למי שהוא אפיקורוס, בודאי, אבל לפעמים יהיה השנאה מזה שאתה שונא אותו מחמת מעשיו המכוערים ועי"ז הוא שונא לך, ועל זה נתן לנו מלך עליון עצה, עזוב, משבק תשבוק מה דבלבך עלוהי, ותאהבהו באהבת הלב בתוך לבך ואח"כ תעזוב עמו אם הוא רוצה שתעזוב לו, עמו דייקא, אבל אם הוא מרחק עצמו ממך, דחהו בשתי ידים, במחשבה ובלב ובמעשה הכל כידוע ממרן אלקיי הבעל שם טוב, עכ"ל.