בצוואת הריב"ש דט"ו ע"א וז"ל, רבי אומר איזהו דרך ישרה שיבור לו האדם (אבות ריש פ"ב) פי' איזה דרך ישרה, מאיזה מדות ימנע עצמו, שיבור, לשון ריקוח, ועל זה אמר, כל שהוא תפארת לעושיה, ר"ל שעושה המצוה בסתר ואין אדם יודע ממנה, אבל הוא סובר במחשבתו שעובד את ה' ויש לו התפארות מזה [בינו לבין עצמו], וכל שכן כשהתפארת לו מן האדם, רצה לומר שעושה המצוה לקבל התפארות מן האדם שיאמרו עליו זה הוא ירא אלהים, מכל זה ימנע את עצמו, ואם תעשה זה אזי הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, שאז אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות, אלא תעשה שיהיה נחת רוח להבורא יתברך שמו, בלי שום תשלום גמול מלקבל התפארות, שאם תרצה לקבל התפארות תדקדק במצוות אם היא קלה אם חמורה שאם היא חמורה תקבל התפארות ואם היא קלה לא תעשה אותה, עכ"ל, וכן הוא ברמזי אגדות שבסוף ספר אור תורה דס"ט ע"ב.