ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"ד העתיק מאמר זה וכתב וז"ל, שמעתי ממורי תפלה לעני, והמשיל למלך נורא רחמן שהכריז שכל מי שצריך לשאול דבר מאת המלך יבא וישאל מאת המלך שיתן לו, והנה יש שבאו בשביל בסף וזהב ויש עבור שררה, והנה איש אחד משכיל ביקש מן המלך שימצא חן בעיניו שידבר עם המלך שלשה פעמים בכל יום, והוטב בעיני המלך על שהוא משכיל, ונבחר לו ראיית וקבלת פני המלך יותר מכל הון, וגזר אומר, שכאשר ירצה זה האיש לילך ולקבל פני המלך, שילך דרך כל האוצרות ויקח את כל מה שיחפוץ באין מוחה, וקבלתי כי צדיקייא שלוחי מטרוניתא אינון [עיין לקמן בפנים אות קנ"ד] וכל המאורע שלהן ושל כל ישראל בעוני ועינוי ויסורין וחולי, הכל בידו שזה חסר בשכינה וצריך להתפלל על חסרון שיש בשכינה, ובתיקונן שם, ממילא נתתקן גם למטה, ומבואר בתיקונים (תיקון י"ח) כד אית שכינתא בצלותא קודשא בריך הוא תמן, ואי לית שכינתא תמן קודשא בריך הוא לית תמן, וממלל על ידי שליח, והאיש הנלבב מתפלל לפני הקדוש ברוך הוא, שיזכה להתפלל הכל עבור השכינה, ולא ירגיש כלל צערו נגד צער השכינה, וזהו תפלה שמתפלל שיזכה להתפלל [לעני] בעד ענייה סוערה שכינה הקדושה כי יעטוף שזה התפלה עוטף כל התפלות שהרי ולפני ה' ישפוך שיחו אם שכינתא תמן קודשא בריך הוא תמן והוא מדבר עם המלך, אז נשפעין עליו כל טוב שבעולם, והמלך נותן לו בתו, ברתא דמלכא דא צלותא, והבן, כך שמעתי, ותפלה זאת שמתפלל שיזכה להתפלל בעד השכינה עוטף כל צלותין, עכ"ל, עיין במה שהעירותי לקמן בהגה קל"ג].

ועיין מה שכתב עוד בתוי"י בענין זה בפ' חיי דכ"א ע"ד, ובפ' ויגש דל"ו ע"ד, ובפ' צו דפ"ה ע"ד, ובסו"פ נצבים דר"ד ע"ג, ובפ' האזינו דר"ו ע"ד, ובספר בן פורת יוסף דפ"ב ע"ג, ובס' מאור עינים פ' תשא ד"מ ע"ב והנה אמר מורי וכו' ע"ש, ובדגל מחנה אפרים פ' בחקותי.

ובספר ליקוטים יקרים ד"ב ע"ב כתב ה"ל, מי שהוא חכם אינו מבקש שאלות מאת המלך, כמו שאחרים מבקשים שיתן להם המלך צרכי בקשתם, רק החכם מבקש מהמלך שיאמר לעבדיו שיפתחו לו השערים ויכנוס לדבר עם המלך דבר אחד, כי אומר בלבו, שזה שיזכה לדבר עם המלך, הוא חשוב וטוב לפניו יותר מכל טוב שבעולם, וכיון שרואה המלך כך, שהוא חשוב כל כך בעיניו יותר מכל התענוגים שבעולם, אז גם המלך אוהב אותו מאוד, וזהו פירוש תפלה לעני כי יעטוף, כלומר הוא מאחר ומעטיף תפלתו ובקשתו, שהם צרכיו, הגם שהוא עני ונצרך מאוד, עם כל זה הוא מעטיפו, ואינו אומר בקשתו בפרטות רק מבקש ומתחנן שיפתחו לו כל שערי תפלה, שישפוך שיחו לפניו יתברך, כי זה הוא יותר טובה לו מכל הטובות, כי זהו באמת חידוש גדול שהאדם יהיה יכול לדבק עצמו בהשם יתברך, עצמו, וכמה וכמה קליפות מפרידים בינו להשם יתברך, שאף על פי שמלא כל הארץ כבודו מכל מקום הוא מלובש בכמה דברים, ובדיבור היוצא מפיו יהיה סותר כל המחיצות המבדילים ומפרידים, ויהיו דבריו דבוקים להשם יתברך, דהיינו שירגיש בעצמו שהוא מדבר עמו יתברך כביכול, והלוואי שיזכה בכל התפלה לדבר פסוק אחד או שנים ושלשה תיבות להשם יתברך בענין שזכרתי, עכ"ל.

ובספר דברי דוד איתא וז"ל, איתא בשם הבעל שם טוב זללה"ה תפלה לעני כי יעטוף וגו' שמעטפים את עצמם בבחינת עני ואינו מתפלל כלל עבורו כי, לפני ה' ישפוך שיחו, כי כל כוונתו הוא אך לפני ה', שיוכל לעבוד את ה', עכ"ל.

ובספר אור המאיר פ' וישלח כתב וז"ל, משל ששמעתי בשם הבעש"ט זלה"ה וגם מצאתי וראיתי בספרים זה המשל, מלך אחד היה לו ארמון מפואר ובו כמה היכלות זה לפנים מזה, וכמה מיני שומרים העומדים במשמר המלך. לבלתי תת לכת ליוצא ובא כי אם ברשות המלך, והנה בעם הניגשים ורוצים לבא אל חדרי המלך פנימה, יש כמה גווני, כת אחת מפחותי הערך תיכף מתפחדים משומרי המלך ובורחים מלפניהם, ולא באלה הפץ ה' וכת ב' אינם מתייראים ומתפחדים ממשמר החיצונים, כי נותנים עצות בנפשם לשחד אותם בכסף מלא, על דרך מאמרם ז"ל (ב"ב ד"י ע"א) יהיב פרוטה לעני והדר מצלי, ואז יכול לבא לפנים מהשומרים, אמנם יש עוד סיבה אחת, המעכב אותם מלראות את פני המלך בחדר לפנים מחדר, כי בבואם לשם, בראותם גנזי המלך, וכל דבריו המופלאים ונוראים שלא ראה כזה מעולם, מתענג את עצמו מדברים הנפלאים עד שנשאר שקוע שם ואינו רואה את המלך בעצמו ובכבודו, אמנם כת המובחרת, שאינם מרגישים מטובת הנאת עצמם, כי אם ליראת כבוד המלך בעצמו, ובבואם לחדרי המלך פנימה, אפילו בראותם כל מחמד עיניהם מדברים נפלאים אשר לא ראו מעולם, עם כל זה, אינו חשוב אצלם מאומה נגד תענוג הגדול, תענוג כל התענוגים, ורצונו וחפצו לראות כבוד המלך בעצמו, וכלום חסר מבית המלך, ונכללים בו פרטיות כל התענוגים, ומי שעיני שכל לו יבאר הנמשל בעצמו, עכ"ל, וכן הוא שם באור המאיר פ' בשלח ע"ש.

ועיין בדגל מחנה אפרים פ' ויקרא ד"ה כל המנחה שרמז על מה שביאר אא"ז זללה"ה מאמר (עיין ר"ה די"ז ריש ע"ב וזוה"ק בשלח דנ"ד ע"א) אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים עצמו כשיריים ע"ש, [הנה הגם שלא הביא כלל מה שביאר בזה הבעש"ט נראה פשוט שביארו גם כן על זה הדרך שצרכי תפלתו, מה שנוגע לעצמו, זה יהיה נחשב אצלו שיריים וטפל, ואין עיקר התפלה, רק לצורך השכינה כביכול, או על כל פנים לצורך כל כלל ישראל].