ובהיכל הברכה פ' בראשית דמ"א ע"ב העתיק ענין זה בביאור וז"ל, ופירוש הפסוק כל ימי עני רעים, מי שהוא עני בדעת ואין מוסר נפשו וגופו לעבודת הבורא, להלהיב הנפש המשכלת, להעלות מיין נוקבין לתקן גבורות דדעת, בודאי כל ימי עני רעים, אין הימים שלו נתבררו ברזא דטוב, להיות לו לבוש לנפש להתעדן בו, ועל זה פריך הגמרא והאיכא שבתות וימים טובים, פירוש שיש צדיקים הנקראים [בשם שבתות שהם] בבחינת שבתות, כי הוא מופרש ומובדל מכל עסקי העולם הזה, אלא כולו לה', ואין דעתו מעורבת עם הבריות כלל, אלא פרוש ומובדל קדוש וטהור, וברוב קדושתו אינו יכול כלל לסבול העולם ואף על פי כן מחמת גודל צדקת הצדיק , על ידי עבודתו הקדושה הוא מעלה את העולם כולו לעבודת אמת לעשות רצונו ברשפי שלהבת אע"פ שהוא פרוש מכל העולם אף על פי כן במילי דשמיא שלו שעובד לבוראו הוא מוכיח אותם כידוע מהרב הקדוש מלובלין, וגם יש צדיקים הנקראים יום טוב, שמלאכת אוכל נפש נעשה בו שהוא משגיח בצרכי ציבור תמיד ודעתו מעורבת בין הבריות וממשיך עליהם רחמים ורצון פרנסה וישועה ורפואה, ומתקנם לדרך הישר, ועל זה פריך בגמרא למה אמר הפסוק כל ימי עני רעים [דהיינו] מי שאין לו דעת ודבקות ואהבת השם להעלות מיין נוקבין ברשפי להבת שלהבת, הימים שלו הם דעים, הלא יש צדיקים גדולים הנקראים שבת ויום טוב ובוראי הצדיקים האלו ברוב קדושתם ואהבתם וטהרתם, הם מעלין את העולם לעבודה הקדושה ולאהבה ויראה אמיתית, וזה כלל גדול המחובר לטהור טהור (בב"ק רצ"ב ע"ב) וכיון שנפשם מחוברים אצל הצדיק באהבה אמיתית לצדיק. אף על פי שמצוות שלו הם כדימון שהם בלא דחילו ורחימו ולא פרחת לעילא, אף על פי כן אם הוא דבוק ומקורב להצדיק, הצדיק מעלה מצוות שלו ועבודה שלו, שלא יהיה בכלל ימי עני ברעת רעים, ולמה אמר הפסוק כל ימי עני רעים.

ומתרץ הגמרא בוודאי מאנשים פשוטים אפילו עמי הארץ, ומכל שכן תלמידי חכמים אמיתיים שהם מקורבים לצדיק אין הפסוק מדבר חלילה, כידוע מספר חסד לאברהם [וכן הוא במדרש תנחומא פ' וירא סי' ט'] שכל הדבקים לצדיק נעשין בחינות תיק הספר אשר מצילין תיק הספר עם הספר, אלא במה הכתוב מדבר מתלמידי חכמים שאין בהם רעה אשר נבלה טובה מהם (מדרש רבתי ויקרא פ' א' סי' ט"ו) ופירוש תלמיד חכם שאין בו דעה, שאין בו דעת לעבוד את הבורא ולזכך גופו ונפשו ברשפי אש להבת שלהבת להעלות נשמתו למקור החיים אילן התורה, וכיון שאינו טועם טעם מתיקות עריבות ידידות נעימות חביבות התורה, תודה לשמה, בודאי נבלה טובה ממנו, ופירוש נבלה, נשמות הנובלין, כעלה נובל, נפשות עמי הארץ, בודאי טוב נפש עם הארץ, ומכל שכן כשהוא דבוק לצדיק אמת ותומך אותו, מתלמיד חכם כזה אשר אין לו תיקון אלא בגלגול כידוע ליודעין אמת, ולתלמידי חכמים כאלו, התורה להם שינוי וסת, כי ווסת וטבע גופם עכור עדיין בכל מדות דעות ותאוות רעות, והתורה הקדושה בודאי להם שינוי ווסת, שאינם מורגלין בטעם עריבות ידידות נעימות שלה, ומכל שכן הלומדין להתגאות ובודאי התורה להם חולי מעיים, כי המעיים הם לב וכבד וטחול, וצריך לזכך הלב שיהיה משכן השכינה, ולרפאות הכבד מכעס ומגיאות, וכן שאר אברים הפנימיים, כליות יועצות (ברכות דס"א סע"א) וצריך לראות שיהיו יועצין לטוב, ואותן הלומדים התורה בלא דעת כמבואר לעיל, לא די שאינו מרפא עצמו מחולי מדות רעות על ידי התורה, אלא שהתורה נעשה לו סם המות, ומתגברין עליו חולאים דעים, מדות רעות, ולא די שאינו מדבק עצמו לצדיק אמת כדי שיתקן ויעלה את נפשו, אלא שדובר עתק על צדיק, ומוצא כל מדות רעות שבו בתוך הצדיק, ובודאי תלמיד חכם כזה נאמר עליו כל ימי עני רעים, ערום יצא וערום ישוב, ונבלה טובה ממנו, ודי בזה ליודעין, עכ"ל.