בס' אור המאיר בדרוש לשבת תשובה ד"ה חשבתי דרכי כתב וז"ל, שמעתי בשם הבעש"ט זללה"ה פעם אחד שאל לחכם הדור מענין התפלה האיך אתה נוהג ולאן פונה מחשבתך בשעת התפלה, והשיב לו אני מקשר את עצמי עם כל פרטי החיות שבנבראים, ובכל דבר הבא לכלל בריאה צריך להיות שם חיות משפע אלוהי, אני מקשר את עצמי עמהם להוציא דיבור לפני אלהים, להעמיק שאלה למעלה למעלה, אמר לו אם כן אתה מחריב את העולם, כיון שאתה מושך מהם חיותם להעלותה ולהגביה למעלה, נשארים פרטי הנבראים בלי חיותם, והשיב לו, וכי אפשר שאני יכול בבחינת התקשרות שלי למשוך מהם חיותם למעלה, אמר לו אם כן לפי דבריך התועלת בתפלתך הוא מעט הכמות, כיון שלא האמנת כי תדבר שיש לאל ידך להעלות מהם בחינת חיותם, אמנם האמת כן הוא, החכמים האמיתיים אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך דא צלותא, החיוב מוטל לקשור את עצמו באופן הנ"ל, אמנם רק בסוד רצוא ושוב, כנודע למשכילים עומק הענין וכו', עכ"ל.

ובס' כתר שם טוב ח"ב דט"ו ע"ג כתב וז"ל, בגמרא כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה (במס' כריתות ד"ו ע"ב איתא כל תענית ע"ש) כמו בי"א סממני הקטורת וקשה וכי סלקא דעתך שיחפשו דוקא אחר פושעי ישראל להיות אצל התפלות דבאם לאו כו', ופירש על פי משל דעץ לח אינו יכול להיות דולק כשהוא לבדו, אבל כשמדליקין עשרה עצים יבשים אז גם כשישים עמהם עץ אחד לח ידלוק גם כן כמו היבשים, כן בנמשל כשיש עשרה צדיקים המתפללים בדבקות עצום ובהתלהבות גדול, אזי גם כשבאים אצלם פושעי ישראל מתלהב לבבם גם כן להתפלל בכוונה גדולה , וזהו כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל, פירוש, שאין בכחה לעורר גם את הפושעי ישראל להתפלל בכוונה, עכ"ל, וסתמו כפירושו שבשם הבעש"ט אמר לה, ובס' תורי זהב פ' תשא וכן בספרו אהבת דודים על שיר השירים בפסוק באתי לגני הובא זה בשם הרה"ק מוהר"ם מפרימישליאן, אולי גם הוא ז"ל משמיה דהבעש"ט אמרה.