עייץ בתוי"י פ' וארא דמ"ג ע"ג וז"ל, אין עיקר כוונת השמות הנזכר בכוונת האר"י על חשבונות כפשוטו, רק לדבק ולקשר את עצמו שם עכ"ל, וכן הוא שם בפ' שלח דקמ"א ע"א וזה לשונו, והוא כלל גדול בכל היחודים להמשיך הנשמה בתוך אותיות השמות [כמו שמבואר לעיל בפרשתינו אות כ"א ושם בהגה ט"ו ע"ש] וזכור זה, עכ"ל.

ובספר אוצר החיים פ' קדושים דקע"ג ע"א העתיק וכתב וז"ל, שמעתי ממורי בענין התפלה וכוונתה ויחודים שצריך לקשר את עצמו בהם, וידוע שאדם עולם קטן, ובהתעוררותו למטה עם התקשרות שלו יתעוררו למעלה למעלה וישפיעו למטה הארה נפלאה עד מדרגתו של זה האדם שנתקשר ונכלל בזה היחוד המכוון וכולל את עצמו בו ומקבל משפעם הארה נפלאה ורב טוב הגנוז בזה ובבא, וזהו (בפ' קדושים) ואהבת לרעך כמוך, ואהבת לרעך שהוא כולל את אהבת השם ואהבת ישראל, כמוך, שתכלול עצמך עם אור אהבה, כמו שאמר מרן כי לא ילך באהבת ה' אלא בהדרגה, וזהו כמוך כמו הבחינה שלך שאתה עומד וכו' ע"ש באורך, וכן הוא שם בפ' ויקרא דכ"ב ע"ג ע"ש [ועיין לקמן ר"פ פקודי לקשר עצמו עם היודעין כוונת התפלה].

ובלקט אמרי פנינים דר"י ע"ד כתב וז"ל, שמעתי ממורי כלל גדול שצריך לדבק עצמו ולקשר מחשבתו ונשמתו אל פנימיות ושורש תורה ומצוה אשר הוא עושה, דאם לא כן עושה ח"ו קיצוץ ופירוד [עיין לקמן ר"פ עקב], ולפעמים הוא בקטנות, אל יסלק עול תורה ותפלה לומר משפה ולחוץ במרוצת הסוס, ואף שהדיבור בגלות, יחזק עצמו בדיבור ובכח ובהרמת קול, ולא יתבייש מן החכמים הגדולים ביותר ולא מן המלעיגים עליו, כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, כי נודע מעלת הצעקה, וכשהוא ככח גדול ובהרמת קול בוקע כל אוירים וקליפות, ואח"כ בא למדרגה צעק לבם אל ה', שופך נפשו לפני קונו ממש עד כלות הנפש, עכ"ל.