וכן הוא בספרו אהבת דודים על שיר השירים בחלק הנגלה בפסוק משכני, וסיים וזה לשונו, ור"ל שלומד לבנו הקטן שיהיה יכול לילך בטוב וחוזר בכל פעם לאחוריו כדי שיתחזק בנו הקטן שיגיע אצל אביו, מאהבת בן על האב ואהבת האב על הבן, כן הדבר הזה שמרוב אהבתו יתברך שמו על ישראל, לפעמים מדחיק את עצמו כביכול מן האדם, ונשאר האדם בלי הדגשת התענוג ודבקות כדי שיתחזק עצמו, ויבא לידי אהבה ודבקות יותר גדול בכל פעם שאין סוף לאהבתו ודבקותו ודפח"ח, עכ"ל, והובא משל זה בשם הבעש"ט ז"ל בס' מאור עינים פ' האזינו וסיים והנמשל מובן, ובס' מבשר צדק פ' תזריע ע"ש, ועיין בס' שעד התפלה בשער ט' פילול ד"ה וזהו ששמעתי מפי וכו'.

ובס' תשואות חן פ' תולדות, וז"ל, אמר הבעש"ט ז"ל על פסוק (תהילים מ״ח:ט״ו) הוא ינהגנו עלמות שהקדוש ברוך הוא מתנהג עמנו דוגמת האב עם בנו הקטן בעת שמלמדו ללכת, שבכל פעם שהתינוק יכול יותר לילך, האב מתרחק ממנו, וכל זה הוא לטובת התינוק בכדי שיתלמד להלוך יותר ויותר, כך מה שהקדוש ברוך הוא, הוא לפעמים אצלינו בהסתר פנים ח"ו, הוא הטובה הגדולה בכדי לבא על ידי זה למדרגה גדולה להתקרב אליו יותר ע"כ ודפח"ח עכ"ל, [וכן הובא משל זה על ענין יסורי הצדיקים שזה נראה כאילו הש"י מתרחק מהם ח"ו עיין בספר ליקוטים יקדים די"ח ע"ב], אבל בדגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה על פי ה' הביא כל ענין זה המשל והנמשל בשם הרב המנוח מו"ה יהודא ליב פיסטינר זללה"ה, ונראה וודאי שגם מוהרי"ל אמר זה בשם הבעל שם טוב, ועיין בזה עוד לקמן פ' מסעי הגה א'.