דבר זה שכל מחשבה הוא קומה שלימה כבר נזכר לעיל בפ' בראשית אות צ"ו ואות קנ"ז ובפרשתינו לעיל אות מ"ד ועוד עיין לקמן פ' מצורע אות י"ח ע"ש, ועיין בס' דגל מחנה אפרים פ' בהעלותך ד"ה ויסעו בראשונה וז"ל, קבלתי כי כל המחשבות הם קומות שלימות, והמה באים לאדם לפי שרוצים תיקונים וכו' כידוע ממארי אבא זקני זללה"ה כו'.

ובהיכל הברכה סו"פ מקץ דרמ"ח ע"ג כתב בענין זה וזה לשונו, שכל מחשבה הוא קומה שלימה, ומחוייב להאמין אמונה שלימה שמלא כל הארץ כבודו, ממש, ולית אתר פנוי מיניה, וכל מחשבה יש בו מציאות השם יתברך, וכל מחשבה קומה שלימה, אף מחשבה זרה יש בו מציאות השם יתברך והיא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה אל ארץ טובה ורחבה ארץ החיים, ואם אינו מאמין בזה הוא מקצר במציאות השם יתברך ודלא כטפשים שאומרים שענין העלאת המחשבות אינם אלא לזכי נפש קדושים, והם הבל, וקרוב שאינו מאמינים במציאות השם יתברך בכל תנועה ומחשבה, אלא כל ישראל קדושים והאומר שמע שמע מקצר באמונה ומציאות השם יתב' בכל תנועה דאם היה מאמין באמת לא היה אומר שמע שמע ב' פעמים, ואם האדם דוחה מחשבה כאילו הורג קומה שלימה, אמנם לפעמים מתגבר הרע במחשבות אסורות, ואלו צריך לדחות בשתי ידים.

ואתה אחי דע כי לאו דווקא בתפלה ובתורה באין מחשבות שיתקנם אלא אפילו כל היום ובכל אדם ובכל בריה בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי להעלות הניצוץ המשוקע בעמקי הקליפות, ומונח עליו גל של אבנים וצרורות, ואינו יכול לזוז ממשא הכבד המנוח עליו, והוא צועק הוי אחיי תרחמו עלי והוציאוני ממאסר זה כי כלתה חיות שלי הנשפע מאור אין סוף המחיה את כולם, ואדם צריך להיות גבור כארי בשעה שהולך בשווקים וברחובות לבקש טרפו, וחיוב עליו לומר בשבילו נברא עולם ומלואו, ועלי עומדין כמה עולמות לאלפים, וצריך בלב טהור ושמח לדבק מחשבתו באור אין סוף המחיה את הכל, וכשבאין אליו מחשבות ידע שהוא בסכנה גדולה, או הוא יעלה הניצוץ קדוש, או הוא ימשכנו למקום הקליפות [עיין לקמן בפרשת ויחי בהגה ב'], ולכן יתגבר [כארי] מאוד ויחזיק עצמו לגדול וידחה את כל מחשבות הרעות, הרע שבהם, ויברר את הטוב, ויעורר עצמו לאהבה וליראה וליחוד בלב טהור ושמח לעשות מצוות בוראו בשמחה, ולדבק עצמו בדביקות עצום באהבת בוראו וקונו, אחי אחי חום על נפשך היקרה חלק אלוהיי ממש ולא תטנפה במחשבות ואהבות זרות.

והיצר מהפך, כי כשאדם עומד בשווקים שצריך להתאמץ עצמו, וכן בתורה ותפלה, אומר לו מי אתה בריה שפלה, עניינים כאלו שייכים לצדיקים ולא לך, וענווה כזאת הוא ממש עבודת פעור וגורם לו שנתרחק מאת השם יתברך, שמצד שפלותו שיצר הרע עושה לו שפל בריה אינו מאמין כי האדם המכונה בשם ישראל גורם על ידי תפלתו ומחשבתו שפע רב בכל העולמות ומשפיע לכל המלאכים [עיין כל זה לקמן בסמוך אות קל"ז] שאילו היה מאמין כמה הי' שומר מחשבתו, שמחשבתו תהיה דבוקה באור אין סוף המחיה ממש את הכל, וחיותו של איש ישראל הוא ממש אור אין סוף המחיה אותו, וצריך שיהיה חיותו דבוקה באור המחיה אותו, וכן כמה היה עובד בשמחה ובזריזות מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה לאומרה כדקא יאות, וגם מבואר במדרש (עיין לקמן בסמוך בהגה קכ"ט) שהקדוש ברוך הוא שוקד על שפתי האדם לנושקה כשהוא אומר תורה ותפלה, וכן כשעומד בחצות או פחות מעט לשורר לפני קונו כמה שמחה עושה בשמי מרום.

ובעניינים כאלו יצר הרע עושה אותו עניו, אתה בעל הבית לא לך שייכים דברים כאלו, מחשבות קדושות וזריזות בתורה ותפלה ובאמירת תהלים ולשורר לפני קונו, ונעשה שפל ועניו בעת הזה, וכשאיזה אדם נוגע בכבודו יורד עמו עד לחייו ומתגאה עד רום שמים, ובאמת אחר כל אלה הזריזות והשמירות, אם הוא באמת, יהיה לבו נכנע ושפל כאין, שעדיין לא יצא לפני קונו, ויהיה אוהב ישראל, ואם יחרפהו אדם יחזיק לו טובה ואהבה בלבו, זה האיש הצילני מדינה של גיהנם ומבושה וכיסופא בעולם האמת, ויהיה אחר כל אלה הנוראות מתוק לכל בריה, אוהב ישראל ושונא עצמו כשממית והכל בלב שמח פתוח.

ובאמת בענין המחשבות זרות כל היום ובפרט בעת התפלה, אם עדיין לא מזוכך מחומריות, ואינו יכול להפכה לטוב לקיים (תהילים קי״ט:ג׳) אף לא פעלו עולה, על כל פנים, [בדרכיו הלכו,] בדרכיו של עוולה הלכו, כגון אם באה לו אהבה רעה, או גבורות כעס, אם הוא מזוכך מעט, מהפך כל אלה ברגע לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא, ואם מתגבר עליו הרבה, ידע באמת שאין שום מציאות בלתי השם יתברך, וידע שבאותה שעה נידון [עיין לקמן פ' לך בהגה י"א] שאם יהפוך כל אלה לטוב, יתעלה למעלה רמה וגבוה בעבודת השם יתברך בזה ובבא, ואם לאו ירד מטה מטה חלילה, ועל ידי יראת עונש שידע שהוא ממש אש של גיהנם, ידחה ויהרוג אותה מחשבה, כי הבא להורגך השכם להרגו ויקיים מצוות עריפה וכו', ועוד האריך בזה בסו"פ ויקרא בפסוק ושילם אותו בראשו ע"ש.

ובספרו נוצר חסד פרק ד' אות ג' כתב וזה לשונו, ובענין המחשבות שעוברין על האדם בשעת תפלה, הענין הוא, כי אדם מחוייב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתברך, לית אתר פנוי מיניה, וכל המחשבות רעות של אדם שעוברין עליו בהכרח ובאונס יש בהם מציאות השם יתברך, וכל מחשבה הוא קומה שלימה ויש בו חיות הרבה וניצוצי הקדושה, וכאשר יעלה במחשבחו של אדם איזה מחשבה רעה וזרה מאיזה מדה רעה מכעס והקפדה ואהבה רעה למדברים בטלים, ובפרט בעת עוסקו בתורה ובתפלה בודאי היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה, ואם איו מאמין בזה אין זה קבלת מלכות שמים שלימה, כי מקצר חלילה במציאות השם יתברך, וזהו אמרו אל תהי מפליג לכל דבר, שיעלה בלבך, איזה מחשבה אל תפליגנה ותדחה אותה, שאין מחשבה שלא יהיה בה קומה שלימה, אף מחשבה רעה וזרה, היא באה כדי לתקנה ולהעלותה, ואם האדם דוחה ומפליג המחשבה ההיא ממנו בלתי תיקון, כאילו דוחה והורג קומה שלימה, ולפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה, ואם נפשך לומר במה אדע, יתבונן האדם ברגע, אם בשעה שעלה המחשבה, מיד עלה במחשבתו הכנעה גדולה כאין, ועלה במחשבתו במה להעלותה, באיזה מדה ובאיזה ענין, אז יראה לקרבה ולהעלותה, בסוד מיין נוקבין, שפיכות הנפש להשם, ואם לא יעלה במחשבתו במה לתקנה, ותופס גאוה בלי ביטול, אז מסתמא הוא קליפה, ובאה לבטל את האדם בתפלתו, אז רשות לדחות כי הבא להרגך השכם להרגו (עיין בספר פורת יוסף) [א"ה, רמז בזה על המאמר שהועתק כאן בפנים שהוא מספר בפ"י], וזהו כוונת התנא ואל תהי מפליג לכל דבר ואין לך דבר שאין לו מקום בעולמות עליונים אם יעלה בלבך מקומו ושורשו במה לתקנה אל תפליגהו כי אתה הורג נפש.

או יאמר ואל תהי מפליג לכל דבר, הוא דיבור, שלפעמים אומר איזה דיבורים בתפלה שלא בכוונה, ויאמר שלא היה בהם ממש, עיין פורת פעם אחד שאל השואל למורי זצ"ל אם אמר כמה תיבות בקריאת שמע ובתפלה שלא בכוונה אם רשאי לחזור פעם שנית ולאומרם בכוונה ואמר בזה הלשון, הלא ידוע ומפורסם שאין לך שום דבר שלא יהיה בו מציאות השם יתברך, אפילו מחשבה חיצונית שם יש גם כן ניצוצות קדושות, ואם כן אם אמר כמה תיבות של תפלה בלא כוונה רק במחשבה חיצונית, אם כן באה המחשבה כדי להעלותה, ואם יחזור ויאמר פעם שנית אז הוא מורה שבפעם הראשון לא היה שם שום מציאות השם והרי הוא מקצר במציאות השם יתברך, גלל כן לא יאמר פעם שנית, וזהו אל תהי מפליג לכל דבר, אין לך דבר שאין לו מקום, מקומו של עולם מציאות השם יתברך ואל תפליגהו, עכ"ל.

ובהיכל הברכה פ' חיי דקל"א ע"ב כתב וז"ל, כידוע ממרן להעלות המחשבות לשורשן כי בכל המחשבה יש ניצוץ הקדוש עיין פורת שמעתי ממורי ענין קבלת שם שמים ועול מלכות שמים, והענין כי האדם מחוייב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה וכל המחשבות של אדם הן בתפלה והן בכל היום, וכל התעוררות של איזה מדה לא טובה שבאה לאדם, הן מהקפדה או מאהבות רעות ר"ל, או מדברים בטלים קנאה שנאה תחרות, הכל יש בו מציאות השם יתברך, וכל מחשבה הוא קומה שלימה, וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתורה ותפלה או אפילו כל היום איזה מחשבה זרה ורעה, באמת היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה, ועמה יעלה הוא גם כן למדרגה היותר גדולה בעבודת השם יתברך, ואם אינו מאמין בזה, או שאומר שאין דבר זה אלא לגדולי העולם כמו שדימו המחקרים בדעתם, אין זה קבלת מלכות שמים שלימה, כי מקצר ח"ו במציאות השם יתברך, ובזה יובן האומר שמע שמע כי מעיקרא לא אכוין דעתיה, במחשבה זרה, אמנם אם היה מאמין ויודע ששם הוא גם כן מציאות השם יתברך שאין שום דבר גדול וקטן שלא יהיה שם אלופו של עולם, וכל תנועה קטנה שם גנוז רצון אלופו של עולם, לא היה צריך לומר שני פעמים שמע, וזהו מחינן ליה בארזפתא דנפחי מניצוצין דאתדעכו אדז"פ רפ"ח , ורמז לרפ"ח ניצוצין שצריכין לתקן עיין לקמן בפנים אות ק"ך] ת"א כ"ב אותיות להעלותן, והניצוץ הזה מכה אותו שיתקן עצמו ויתקן אותו, ולמה הוא חוזר פעם שנית לומר שמע כאילו ח"ו בפעם הראשון לא היה שם מציאות השם יתברך ונמצא שהוא מקצר במציאות השם יתברך ובקבלת עול מלכות שמים ולכן משתקין אותו, והענין, שאין מחשבה שלא יהיה קומה שלימה ואם האדם דוחה המחשבה דוחה והורג קומה שלימה, אמנם לפעמים יש מחשבה שצריך לדחותה כי הבא להרגך השכם להרגו, וזהו עצמו מצות פדיה ומצות עריפה, למבין, אמנם במה אדע איזה להעלותה ואיזה לכפותה ולדחותה, יתבונן האדם אם כשעולה מחשבה תיכף בא לו הכנעה וביטול ולב נשפך כמים לפני בעל הרחמים שירחם עליו שלא לדחותו, כי בקל יוכל לידחות, אז יראה לקרבה ולהעלותה, ואם לא יעלה בו הכנעה וביטול ואהבת ישראל ואהבת אחים בלב טהור אלא בא בהתרוממות, אז בא להורגך והשכם להרגו ולכפותה וכו' ע"ש.

ובס' עבודת ישראל פ' תרומה וז"ל, ע"ד שאמר הריב"ש ז"ל על הגמרא האומר שמע שמע משתקין אותו ופריך דלמא מעיקרא לא איכוין, ומשני מחינן ליה במרזפתא דפרזלא כי היכי דליכוין, ולכאורה התירוץ אינו מובן וכי מה יעשה שלא כוון, ופירש הוא ז"ל דהנה אם אדם יתפלל בלא מחשבה צלולה, אזי השם יתברך שולח לו מחשבות זרות, כדי שעל ידי זה יהרהר בתשובה ויתחזק עצמו להתפלל במחשבה טהורה, וזהו שמשני הגמרא שזה אי אפשר שלא איכוין מעיקרא שהרי מחינן ליה במרזפתא דפרזלא הם המחשבות זרות עד שיכוון, עכ"ל.

איתא בשבחים עמוד ע' בזה הלשון, פעם אחת שמעתי מר' נחמן מהאראדענקי שאמר כשהייתי חסיד גדול והלכתי בכל יום למקוה קרה, שבדור זה לא יוכל שום אדם לסבול מקוה כזו, וביציאתי מהמקוה כשבאתי לביתי והיה חם מאוד עד שכמעט בערו הכתלים ולא הרגשתי החמימות לערך שעה ואף על פי כן לא הייתי יכול לפטור מן מחשבות זרות עד שהוכרחתי לחכמת הבעל שם טוב, [וכן הוא המכוון שם רק שנדפס בשיבוש וטעות].