עיין בס' כתונת פסים דכ"ד ע"א בדרוש ראשון לשבת פ' מצורע, וז"ל, מבואר בכתבי האר"י זללה"ה בשער תיקוני העוונות, שבועת אמת היא מצוה להמשיך זיי"ן הבלים מפה ז"א אל זיי"ן תחתונות דמלכות דאצילות וכו' יעו"ש, אמנם דאין בזה רק באדם ששורש נשמתו משם או יוכל להמשיך משם וכמו שכתב בפרי עץ חיים הלכות קריאת שמע פי"ב יעו"ש, אך יש תקנה לזה מצד שכולל עצמו ונשמתו עם תלמידי חכמים השלימים אשר שורש נשמתם למעלה באצילות ויכול לפעול פעולה הנ"ל והוא כלל גדול לכל הכוונות שיכלול נשמתו עם שלומי אמוני ישראל, עכ"ל, וכן הוא בתוי"י פ' שלח דקמ"א ע"א וסיים בזה וז"ל, ושמור כלל זה לכל היחודים לכלול את עצמו כאמור, ומשמע ברור שקיבל כלל זה מפי הבעש"ט זי"ע כדרך כל הכללים שמזכיר בספריו הקדושים שלא חידש אותן מדעתא דנפשי' רק קיבל הכל מפי הבעש"ט זי"ע.

[פה מקום אתי להעלות קושט אמרי אמת מה שכתב בסה"ק תוי"י פ' תצוה דע"ב ע"ב וז"ל, והנה שיהיה מחשבתו ראוי לייחד יחודים בלי שום מחשבה זרה, אי אפשר לייחד כ"כ, כי אם שיהיה לו נשמה מעולם הבריאה, ואם לאו אין יחודו יחוד כו' ע"ש, והרב זוהר חי שדי בה נרגא בפ' שמיני דל"ח ע"ב [שהוא על הזוהר דף מ'] וכתב וז"ל ומה שכתב בתולדות אינו ממנו חלילה, והוא בפ' תצוה יעו"ש, כי כל ישראל אפילו בעלי עבירות כשחוזרין בתשובה ראויין הם לתקן נפשם, שהרי מרן האר"י מסר יחודים לבעלי עבירות חמורות ר"ל עכ"ל אבל נראה ברור כי דברי הרב התולדות דפ' תצוה הם נשענים על דברי האר"י ז"ל שהזכיר שם בפ' שלח ובס' כתונת פסים הנ"ל, שמי שאין שורש נשמתו משם אינו יכול להמשיך משם, והרי גלוי וידוע שכל עיקר היחודים הוא להמשיך השפעה משם עי' פ' נח בעמוד התפלה אות פ"ב ושם בהגה נ"ה ובפ' תשא בהגה ה' ד"ה אבל, ע"ש, אכן הרב התולדות שהקדים רפואה למכה שעל ידי שיכלול נשמתו עם נשמות הגדולים יכול לפעול פעולה ג"כ, כנ"ל, ממילא לא קשה מה שהאר"י מסר יחודים לכל, שע"י רפואה זו הכל אפשר, ודוק].