ובס' אוצר החיים פ' משפטים מצוה ע"ה דקפ"ב ע"א כתב וז"ל, שכל המדות הקדושות חסד אהבה אהבת חס"ד ימינא בעי לקרבא, גבור"ה לכבוש היצר ולעבוד השם יתברך בגבורה חזקה באש להבת שלהבת, תפאר"ת לפאר ולרומם ליוצרו בוראו קונו, ישראל אשר בך אתפאר (ישעיהו מ״ט:ג׳) בסוד לבוש קדוש להתפאר, נצ"ח שיהיו כל מעשיו לנצחיות ולא להפסיד העיקר שהוא אור צח למסור נפשו ורוחו ומאודו לאל אלהי ישראל, דמו ועיקרו הנקרא נצח [מלשון הכ' (ישעיהו ס״ג:ג׳) ויז נצחם] הכל כידוע ממרן אלקי הבעש"ט בסוד לך ה' הגדולה והגבורה וכו' שכל המדות יתקשרו לה' אל אמת, והרשע הולך אחר הפסולת, אהבות רעות ויראות רעות, ומלך עליון רמז לנו במצוות אלו ואנשי קדש תהיון לי, לא תאכלו טרפה, ולא תלכו אחרי עצת הנחש, ולא תקבלו עד חמס כמו שנבאר, שכל אלו הם אזהרות להפוך היצר ליצר טוב, ובא אזהרה ליזהר מדברים אסורים, שכל דברים אסורים הם פסולת המדות שטרפה אותם הקליפות וגם הטוב שבהם הוא רע גמור לערך קדושת ישראל וכו' וזהו אזהרה לא תשא שמע שוא, לא תקבל חיות של שקר, אהבות רעות וגבורות רעות והתפארות רעות ונצחונות רעים והודאות רעות להודות לשקר ולהחניפו ויסודות רעות ניאוף והתחברות ברשעים, ומלכות הרשעה להשתרר על הציבור שלא לשם שמים וכיוצא ידוע לעובדי השם באמת ממרן אלהי הבעל שם טוב, ועיקר שגם היצר והצדיק עובד באהבת מדה רעה זאת את מלך עליון וזהו שלימות שאין כמהו בתוקף, וזהו מקום של בעלי תשובה (ברכות דל"ד ע"ב) שמשיב הכל כל מדות רעות לעבודת השם והוא יותר גדולה מצדיק גמור, היינו צדיק ורע לו שכובש את הרע אבל אינו מהפכו לטוב לעבוד את השם גם עם צד הרע מדות רעות של היצר וכו' [עיין עוד לעיל בהגה ו' מענין זה]. ובס' אור החכמה פ' קדושים כתב וז"ל, שמעתי בשם הריבש"ט ז"ל בפסוק (תהילים י׳:ג׳) כי הלל רשע על תאוות נפשו ר"ל מאחר שאדם כלול בו טוב ורע, הנה הצדיקים מבררים כל המדות טובות מרע ולוקחים הטוב, כן עושים בכל זיי"ן מדות שנכללים בהם, מה שאין כן הרשעים נוטלים הרע של המדות, למשל ענוה נוטלים מדה זו לכל התאוות והם נכנעים אל התאוות, נמצא לוקח מדת ענוה וחושב שהוא עושה כהלל עכ"ל, ושם בדרוש לר"ה כתב עוד וז"ל, וזה ענין הלצה שאמר בעל השם ע"ה נבג"מ כי הלל רשע על תאות נפשו כנגד התאוה הוא מחשב עצמו כאין כמו הלל עכ"ל וענין זה מבואר לעיל בפ' לך אות ל"ט מ' באורך ע"ש.