ובלקט אמרי פנינים דר"י ע"ב העתיק זה וכתב בזה הלשון, שמעתי ממורי כי ענין גלות ממצרים הוא בכל יום כמו"ש (ירמיהו ל״ב:כ׳) מופתים בארץ מצרים עד היום הזה, והוא בהסתלקות הדעת ר"ל לידע להכריע שיש בורא עולם המחדש בטובו בכל רגע מעשה בראשית ומשגיח על כל פרט ופרט ועל כל תנועה שם הוא אתו עמו, עד שבא משה בבחינת הדעת ועל ידי הניסים והנפלאות שעשה נתפרסם בעולם שיש בורא אחד המחדש תמיד ומשפיע חיותו על כל בריה בכל רגע, אמנם בחינת דעת זה שנתגלה ביצאת מצרים אינו החיות והשכל והוא אספקלריא שאינה מאירה, דעת דנוקבא, רוח הקודש של הרגשה והבנה שכליית כידוע, אך דעת דכורא יתגלה לעתיד בביאת המשיח והיינו שיהיו עיניך רואות את מוריך (ישעיהו ל׳:כ׳) שיראו אותיות התורה והתפילה שלומדים ומתפללים לנגד עיניהם, שהם עולמות ואורות מצוחצחות, ויראו אורות ושמות ולהביות ועולמות עליונים לנגד עיניהם [עין לעיל פרשת תולדות אות ד'] עין רואה ואוזן שומעת כרוזין של מעלה [עין לעיל בהגה ב' ד"ה ובס' בפ"י ולקמן בהגה י"ט], וזהו ולא זכיתי שתאמר יציאת ממצרים בלילות דהיינו שיוכל לפרסם חידוש העולמות והתחדשות השגחת אלהית על כל תנועה שיראו הכל זאת בעיניהם ממש, אף בלילות, בהסתרות וחשכות שעל ידי זה אין העולמות עליונים ואורות אלוהיות נראין, כי חושך הקליפות גורם להסתיר זה בכמה הסתרות ועל זה הצטער התנא ולא זכיתי להזדככות שיהיה בכחי להסיר חשכות והסתרות הקליפות על ידי אותות ומופתים עד שיראו הכל התגלות אלהית שתאמר יציאת מצרים בלילות, כי אף שבפרט זה לא יהיה עד לעתיד ונגלה כבוד ה' ויראו הכל שכל העולם מלא שמות וצרופים ואלהות, והאיש הנלבב מדבק בהם באהבה ובדבקות קונו, ואז יראו זה בעיניהם ממש לעתיד, וכל זה בכללות העולם, אבל איש פרטי יכול להזדכך ולזכך דורו עד שיהיה להם מדרגה זאת גם בלילות ובגלות, וזהו עד שדרשה בן זומא, כמו שעשה מרן האר"י שהיה מפלפל בדרש בכח ובזיעה גדולה עד ששיבר כח הקליפות ואז היה יכול להראות לכל העולם פרסום אמונת אלהות ברוח הקודש ובדעת דדכורא, שהיה רואה כל ההוה שבעולם וכל האורות עליונים ושומע כרוזים של מעלה, ובאמת אי אפשר שיהיה זה בתכלית לכל העולם עד לעתיד, וזהו שאמרו חכמים כי תכלית זה יהיה לימות המשיח בב"א כי"ר עכ"ל. ובהיכל הברכה פ' תשא דרפ"ד ע"ג וזה לשונו, עיין תולדות ענין גלות מצרים שחסר מהם דעת, דע את אלהי אביך, עד שבא משה בחינת הדעת, אמנם דעת זה שנתגלה ביציאת מצרים היה דעת דנוקבא בהעלם, אך לעתיד יתגלה דעת דדכורא והיו עיניך רואות את מוריך שיראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים וכו' כטעם ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל, שיראו הכל שמו יתברך עם כל העולמות התלויין בשמו [עיין לעיל פ' בראשית אות י"ג] כי בגלות מלכות שמים הוא משועבד [עיין פ' לך אות ל"א ושם בהגה מ"ב] נעלם ומכוסה ונתכסה עניני השגחתו יתברך מבני אדם ולעתיד יתגלה השגחתו יתברך בפרטי פרטיות עכ"ל.

ובפ' תבא דקס"א ע"א ד"ה ובמורא גדול האריך שם בענין זה ששניהם חסרין וא"ו וכתב וז"ל, ומבואר בדברי מרן אור שבעת הימים הריב"ש טוב שבגאולת מצרים לא יצא מן הגלות אלא דעת דנוקבא, עיין בתוי"י פ' וישלח ענין גלות מצרים היה שחסר מהם הדעת להכריע שיש בורא המחדש בכל רגע מעשה בראשית, והוא ממלא כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה וממש אלופו של עולם בכל תנועה, עד שבא משה בחינת הדעת ועל ידי הנסים שנעשו על ידו נתפרסם שיש בורא המחדש ומחיה בכל רגע את כל העולמות ולית אתר פנוי מיניה ממש, אמנם בחינת דעת זה שנתגלה במצרים היה דעת דנוקבא כו' כי היו שקועין במ"ט שערי טומאה, בקטנות ובחשכות גדול, ושם נתגלה עליהם אור שכינתו יתברך בהרגש ובנועם וזיו השכינה בחיות מופלא מעין עולם הבא, ובזה ידעו שאין שום מציאות בלתי השי"ת, ובכל לבושין וכיסויין והסתרות פנים שם אלופו של עולם, ובדעת זה שאדם יודע שהקב"ה מסתתר שם בכל תנועה ותנועה ואלופו של עולם בכל תנועה אזי בידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און ואין זה הסתרה כלל [עיין לעיל פ' ויגש בהגה ה'] כי תיכף מרגיש חיות ואור אלוהות, אבל לגבי חייביא אשתני ואסתתר [עיין לקמן פ' וילך אות זיי"ן] שאינם מאמינים במציאות אלהותו יתברך בכל תנועה, ולכן אשתני ואסתתר לגבייהו ואינן מרגישין שום אור וחיות ולכך כחשו בה' ויאמרו לא הוא (לשון הכתוב ירמיה ה') ולכך בא המצוה אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, שהיית בשערי טומאה עד קרוב לאבידה, ושם נתגלה השכינה והאיר לך בדעת לגאול אותך, ומזה תדע ותאמין שבכל תנועה אלופו של עולם מסתתר שם, והוא מצות עשה שידע האדם שאין שום מסך מבדיל בינו לבין אלהיו ובפרט בשעת תורה ותפלה, גם שיעלו לפניו כמה מחשבות זרות וחומות נשגבות ידע שהם לבושין וכיסויין שהקב"ה מסתתר שם לראות למי יפנה לבבך ויאחז צדיק דרכו לומר הדברים כפי המדרגה שעומד שם ויכניע עצמו כתולעת ממש לפני קונו, ואז בנקל שיבא עי"ז להתפשטות הגשמיות לדבק עצמו באותיות, ואע"פ שהאותיות עדיין הם חומריות ובפרט כשהם מעורבין במחשבות, אעפ"כ אין שום מציאות בלתי השם יתברך ויתחזק עצמו לדבק נפשו בעולמות ונשמות ואלהותו יתברך (עיין לעיל פ' נח ריש עמוד התפלה אות ט"ו) בהכנעה גדולה שפל ונבזה ובלב מלא אור ושמחה, כי בתוך האותיות שורה רוחניות אלהותו יתברך המשמח לב ומאירת עינים, וכאשר אנשי הדעת יודעין זה שאלופו של עולם בכל הבל ודיבור ותנועה אז נשברין כל החומות ונסתלקין כל המחשבות בגילוי השכינה אורו יתברך המאיר וכו'.

וכל זה הוא ממש יציאות מצרים שבכל יום אשר שמת אותות ומופתים בארץ מצרים עד היום הזה (לשון הכתוב ירמיהו ל״ב:כ׳) כי בכל יום אדם יורד לכמה בחינות, הסתרות וחשכות וחלישות דעת וכמה מחשבות, וצדיק באמונתו שמאמין שאין שום מציאות שרואה ושומע בלתי השם יתברך, וכל מאורעות הם בהשגחה פרטיית, אזי באמונה זאת יחיה, בחיות אלהות ונעשה בריה חדשה ממש, וזהו יציאת מצרים שבכל יום אדם נגאל, וכל זה אינו אלא התגלות רוח הקודש והתגלות הדעת דעלמא דנוקבא להיות הלב מלא אור ודבקות וחיות אלהות בלימוד התורה בהרגשה גדולה ובמורא גדול וכל זה מעלמא דנוקבא ,אך דעת דדכורא ולכל המורא הגדרל אשר עשה משה שהעלה את ישראל מעלמא דנוקבא להתגלות אלהות דעת דדכורא כמו שיתגלה לעתיד בימי המשיח במהרה בימינו, ולכך המורא הגדול תרויהון מלאים, שבעת מתן תורה העלה משה את בני ישראל למדרגות התגלות דדכורא ,והיינו והיו עיניך רואות את מוריך, וכל העם רואים את הקולות וירא העם וינועו, וכן לעתיד יראו אותיות התורה והתפלה שלומדים ומתפללים יהיה לנגד עיניהם שהם עולמות מצוחצחות וגוונים של אש לוהט, ויראו היכלות ועולמות של מעלה, וזהו דעת דדכורא, ראייה ממש ולא הרגשה בלבד, וזהו המורא הגדול שעשה משה לעיני כל ישראל, שהראה להם כל העולמות והאורות והמלאכים והצחצחות של מעלה מתגלים לעיני כל ישראל והוא דעת דדכורא, וכשאמרו קרב אתה ירדו לדעת דעלמא דנוקבא ונסתלק מהם המורא גדול מלא וא"ו אספלקריא המאירה עד לעתיד במהרה בימינו, והיו עיניך רואות, כי עין בעין יראו, ובאמת יש יחידי סגולה שזיככו עצמם בתכלית הזיכוך וזכו לראייה ממש, שרואין האורות בעיניהם, כמו מרן האר"י ומרן הריב"ש טוב רש"י והראב"ד ורב האי גאון וכל הגאונים, ור"א בן עזריה אמר לא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות, היינו באמירה לומר לחבירו ראה בעיניך התגלות אלהות וחידוש עולמות, שאין אורות ועולמות עליונים מתגלים, כי חושך הקליפות גורם שאי אפשר שתאמר באמירה ראה בעיניך יציאת מצרים עד שדרשה בן זומא והמשיך לשעתו ביטול הקליפות, והראה לכל אש מלהטת סביביו ואורות ועולמות עליונים בהתגלות רב כמו שיהיה לעתיד כי בן זומא הוא אחד מיורדי מרכבה (חגיגה די"ד ע"ב) והראה לשעתו מה שיהיה לעתיד בהתגלות רב לעיני כל ישראל, וחכמים סברי כי תכלית זה יהיה לימות המשיח עכ"ל.

ועיין באוצר החיים פ' בא דס"א ע"א שכתב וזה לשונו, וכבר ידעת שביציאת מצרים נתגלה הדעת וכו' זמינין צדיקייא למיחמי קודשא בריך הוא עינא בעינא וכו' ע"ש.

ובפ' קדושים דקס"ה ע"א וז"ל, שמעתי ממורי ענין גלות מצרים שהיה חסר מהם הדעת עד שבא משה ועל ידי נסים שעשה נתפרסם שיש אלוה יוצר ובורא המשגיח על כל תנועה, אמנם דעת זה היה דעת דנוקבא אך דעת דדכורא לא יתגלה עד לעתיד בימות המשיח, שיראו אותיות התורה והתפלה לנגד עיניהם שהם עולמות מצוחצחות, ויש צדיקים שזכו לזה גם בזמן הזה ואיקרון חיים מה דלאו הכי מאן דאיהו מלובש באלין קליפין דעור דגופה שפלה לא חמי ולא שמע, ורוחא לא חזי מה דלעיל מיניה, דע למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת, דכמה מלאכים אזלין עמיה, ולית ליה רשו בהאי גופא לאסתכלא בהון, כל שכן לשכינא דאיהו עלייהו, כל שכן קודשא בריך הוא דאיהו לעילא מן שכינתיה, דבה מקבל צלותין דישראל, ובגין חובין הוו מתלבשין באלין קליפין וקודשא בריך הוא מתכסי בכמה גדפין, אבל לעתיד לבא נאמר (ישעיה ל') ולא יכנף עוד מוריך, דאתון בההוא עלמא דלית לכון קליפין ועורין, אית לכו רשו לאסתכלא, אמר ליה ר"ש רעיא מהימנא עם כל דא דאנת לא יכול לאסתכלא בקודשא בריך הוא ושכינתיה, אבל בעין השכל את חזי כולא בבני עלמא דאתי ובמלאכין ובקודשא בריך הוא ושכינתיה דסתרין לך, אלין טופשי דלבא אינון סומין באלין קליפין, אבל לגבך לאו אינון חשיבין כלום (כל זה לשון זוה"ק פ' משפטים דקט"ז ע"ב), וזהו שאמר בעל הגדה ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות בגלות, שיתפרסם ויתגלה אור אלהותו בלילות בגלות שאין אורות ועולמות עליונים נראים, כי חושך הקליפות ועורין מפסיקים עד שדרשה בן זומא וסגולות הדרשה לשבר הקליפות, ואז יכול להראות פרסום התגלות אלהותו גם בגלות הדומה ללילה וחכמים אומרים שתכלית זה יהיה בימי המשיח במהרה בימינו עכ"ל.