ובתוי"י פ' וישב דל"ב ע"ג כתב וז"ל, רמז מוסר ע"ד הלצה, כי יש י"ב סוגים באומה ישראלית, ורמוזין בשמותן, ד' ראשונות שמעתי בשם מורי, א) ראובן ראו בן, ר"ל, ראו מעשיו שהוא עושה מעשיו הטובים להתפאר שיראו אנשים מעשיו, ב) שמעון, שיצא שמעו הטוב וזהו אנשי שם, שעושה צדקה וכיוצא כדי לעשות לו שם, ג) לוי, שהוא מתחבר עם אנשים טובים כדי שיהיה נקרא ד) יהודה, להודות אותו עד כאן שמעתי, ה) יששכר, שעושה מעשיו הטובים או עוסק בתורה עבור שיש השכר, שבשמאלה עושר וכבוד (שבת דס"ג ע"א) ו) זבולון, מלשון יזבלני אישי תמכין לאורייתא, כדי שיתחבר להתלמיד חכם הנקרא אישי, בצל החכמה בצל הכסף (קהלת ז' י"ב) ז) יוסף ע"ד שביארתי (באבות פ"ד) שכר מצוה מצוה ר"ל שעושה מצוה כדי שיוסיפו לו עוד מצוה או יש לומר לגמול להשם יתברך עבור התענוג ממצוה העבר וכו', ויוסף הוא תענוג היסוד, שמתענג בעסק המצוה עד שחושק עוד למצוה וכמו שכתב האלשיך (תהילים ק״ג:כ׳) גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו וכו' יעו"ש, ח) בנימין, שעוסק בתורה בשביל מה שיש בימינה אורך ימים בימינה, ט) דן, שהוא דן ר"ל שהוא ירא לעבור עבירה מחמת עונש דין גיהנם או דין בעולם הזה, י) נפתלי, ר"ל ע"ד שפירש רש"י עיקש ופתלתל וכו' והרמז שנותן דופי בכל אדם שהם עיקש ופתלתל, רק נפתלי (שהוא עצמו עיקש ופתלתל) שאינו רואה נגע עצמו רק של אחרים (עי' לעיל פ' בראשית אות קכ"ו ופ' לך הנה מ"ט) וחמץ שלו אינו רואה רק הוא רואה של אחרים, י"א) גד, לשון דג שהגדולים בולעים את הקטנים, וכן פירש החסיד מו"ה יעב"ץ (באבות פ"ג) אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו שאינו כדגים שהגדולים בולעים את הקטנים אלא אפילו חבירו גדול כמותו חיים בלעו ועיי"ש, יב) אשר, כי אשרוני בנות, הדרשן שייטב בעיני הנשים לעשות לו בגדים ונדבה, וכן החזן והמתפלל שיאשרוני בנות וכיוצא בזה.

והנה סוג המובחר הוא יוסף ובנימין לפי הנ"ל ומ"מ סוג יוסף יותר מעולה מן סוג בנימין, כי הגם שהוא מובחר משאר הסוגים והוא מן המיימינים ולא מן המשמאילים, מ"מ עיקר התכלית הוא שיעשה הטוב מצד שהוא טוב לשם פועלן, וכמו שכתב בעוללות אפרים בפסוק לבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל, שלא יכוון לאורך ימים בימינה ולא לעושר וכבוד של שמאל, רק לש"ש.

ובפ' ויגש דל"ז ע"ד אחר שהביא ענין ראובן שמעון לוי ויהודה בשם מורי סיים וז"ל, והוא היפוך תואר יוסף שאוסף כל חרפת בני אדם ותולה סרחונם עבור שפלות שיש בו עכ"ל.

ובס' בן פורת יוסף לפ' ויחי דפ"ג ע"ב וז"ל, אפם שעונותינו מבדילין וכו', ועל ידי גלות הנשמה אצל היצר הרע מה שהיה ראובן רא"ו ב"ן ר"ל שהבן רואה בעין מסוף העולם ועד סופו, ושמעו"ן אוזן שומע [הכרוזין כדלעיל פ' בראשית אות כ"ט, ועיין לקמן בפרשתנו בהגה אות י"ח וי"ט] ולו"י שיתחבר בו יתברך שמו כמו"ש ובו תדבק (בפ' עקב), ויהוד"ה שויתי ה' לנגדי תמיד (תהלים י"ז) ומזכך החומר עד שאות ד יתחבר אל שם הוי"ה ברוך הוא ויהיה שם יהודה, וה"ה אינך שאר שמות השבטים, משא"כ בגלות יצר הרע במדת הגאוה שורש לכל העבירות נתהפך ראו"בן ראו שא"ני ב"ן,שמעון שישמעו שבחו, לוי שנתחבר לאנשי חסד, כדי שיודו אותו, והיינו ע"י שבירת הכלים שנפלה מדת תפארת בתוך הקליפות כמו שביאר מורי [לקמן פ' תשא אות כ"ד] פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וכו' עכ"ל.

ובצפנת פענח ד"ז ע"ג וז"ל, כי מה שהוא לומד ומתפלל הוא להתפאר ולומר ראו שאני בן כו', ע"ש, ועוד שם ד"ח ע"א ודנ"ו צ"ב ע"ש.