הנה שם בס' הנהגות ישרות הביא קודם למאמר זה את המאמר שהעתקתי לקמן פ' מצורע אות י"א כלל גדול כשיחרפוהו על עבודתו לא יעגה אפילו בדברים טובים וכו' עד מביאתו לידי ענווה, ואחר כך הביא מאמר שלפנינו כאן גם לא יסתכל כו', ואחר שני מאמרים אלו איתא שם וז"ל, איתא בתנא דבי אליהו (רבה פי"ח ד"ה ד"א לא תלך רכיל) הוכח תוכיח את עמיתך פי' חבירך בתורה ובמצוות, אבל אותם בני אדם שאינם הולכים תמיד בדרך התורה והמצוות, אינך מחוייב להוכיחם, וכתיב (משלי ט׳:ח׳) אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך עכ"ל, נראה כוונתו בפשיטות שהראה הבעל שם טוב זי"ע במאמר זה, לחזק דבריו הקודמים שאין צריך להיות לו שום עסק ושום דיז ודברים עם אנשים שמחרפים אותו על עבודתו, ואינו צריך אפילו להסתכל בפניהם כלל, שהרי אפילו מצד חיוב תוכחה אין צריך להיות לו עמהם שום ענין, מכל שכן לתרץ עצמו בעניניו הפרטיים, שבודאי אינו צריך לדבר עמם, אבל בעל ס' כתר שם טוב לא נחית לזה, והביא דיבור זה למאמר מיוחד בח"ב ד"ב ע"ב וז"ל, מהבעש"ט זלה"ה איתא בתנא דבי אליהו כו', ואין זה מובן, כי כשהוא מאמר בפני עמצו אין צריך להזכיר מאמר מס' תד"א על שם הבעש"ט, ומחוורתא כדכתיבנא.