ועיין בס' נוצר חסד בפרק ד' במשנה וכך היה הלל אומר ודאשתמש בתגא חלף הא למדת שכל הנהנה מדברי תורה נוטל וכו', כתב וז"ל, בתגא בכתרה של תורה, חלף נידון בדין בני חילוף, שצריך להתגלגל, מדברי תורה ממה שדורש ואומר פשטים נאים ורמזים [על דרך שמצינו בדברי רבותינו ז"ל בע"ז דט"ז ע"ב] והנאך לבך, ומן וה' יסור לבו כמו (בפ' מטות) ואם הניא ומדברי דייקא, ולא מן התורה, כי אי אפשר שלא ליהנות, מתוקים מדבש ונופת צופים (תהילים י״ט:י״א), נוטל נסתלק שלא בזמנו, (אבות דר"נ פרק כ"ו) מפני מה תלמידי חכמים מתים כשהם קטנים, לא מפני שהם מנאפים אלא שפוסקין מדברי תורה ועוסקין בדברי שיחה, ועוד שאין מתחילין ממקום שפוסקין, ולזה הש"ס של מרן הריב"ש זצ"ל היה מלא שריטות שהתחיל ממקום שפסק, עכ"ל.