ובס' כתונת פסים דל"ו ע"ב וז"ל, שמעתי ממורי שבכל דיבור יש יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, ויש ג' סוגי הדיבור הנקרא ג' מיני זיווג, א' זיווג המלך עם מטרוניתא שלו שהוא ידוע ונראה למלך עצמו, ב' זיווג בן המלך וזוגתו שאין הזיווג נראה לעיני המלך רק קירוב שעל ידי סיפור דברים הגורמים זיווג, והמלך יודע ומתענג מזה, ג' זיווג עבד ושפחה שגם קירוב דברים אינו לפני המלך, רק זירוז עבודתן נגלה למלך וכו', והנה הדיבור בעניני משא ומתן, הוא זיווג עבד ושפחה, והדיבור שבין אדם לחבירו, קירוב דברים הוא זיווג בן המלך וזוגתו, והדיבור בתורה ותפלה כשהוא מעוטף בטלית ותפלין, הוא הוא זיווג מלכו של עולם ומטרוניתא, יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ודפח"ח, עכ"ל.

ובס' צפנת פענח דכ"ד ע"ג כתב וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה פירוש המשנה (באבות פרק ב') כל תורה שאין עמה מלאכה וכו' וביאר כי יש ג' מיני דיבור שהם ג' מיני זיווג, א' זיווג המלך ומטרוניתא, ב' זיווג בן המלך וזוגתו, ג' זיווג דעבד ושפחה וכו' והנה הדיבור בתורה ותפלה שהוא זיווג הקדוש ברוך הוא, שישמש באבר חי דהיינו עם המוחין שהם יה חכמה ובינה, דחילו ורחימו, ויהיה נמשך על ידי אות ו' אל הדיבור שהוא ה וכו' יעו"ש, עכ"ל, השייכות שיש לזה עם משנה דכל תורה שאין עמה מלאכה וכו' מבואר לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה ק"ס ע"ש.

ובס' תולדות יעקב יוסף בסופו דר"ט ע"ב, וז"ל, עוד שמעתי ממורי ביאור פסוק (משלי ג׳:ל״ד) אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן, וביאור משנה (אבות פרק א') והוה מתאבק בעפר רגליהם, על פי משל ששלח המלך בנו למלחמה, וביקש ממנו שיברר פסולת המאכלים לעשות ממנו אוצר וכו', וכך עשה הבן, ואחר כך בא הבן במצור והוצרך לאכול העפרורית המאכל עד שכבש המלחמה, ובא הבן מהמלחמה וסיפר לאביו, והשיב לו אביו לכך נתכוונתי מתחלה, וזהו שאמר כי שיחת חולין של תלמיד חכם שהוא מדבר ללצים, לענוים יתן חן על ידי זה, וזהו שאמר הוה מתאבק וכו' ודפח"ח, עכ"ל.