בס' מגן אבות בפ' ואתחנן די"ב כתב וז"ל, עיקר הפירוש דאחד על פי עומק יסוד כוונת הבעש"ט ז"ל, יובן בהקדם מאמר רבותינו ז"ל (במדרש רבה ואתחנן פרשה ב' סי' י"ט) בהפרש בין רחב שאמרה (יהושע ב' י"א כי ה' אלהיכם הוא אלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, רק שלא אמרה אין עוד, ובין משה רבינו עליו השלום שאמר אין עוד, ואמרו ז"ל שמשה שמו בחללו של עולם, אבל רחב שיירה בחללו של עולם, וביאור זה, ידוע בכתבי האר"י ז"ל ענין הצמצום ומקום פנוי, והיינו שהיה העלם, והסתר האור אין סוף שבהעלם והסתר זה, יכול להיות מעמד כל סדר ההשתלשלות באופן שהם נראים ליש ודבר, וכיון שהצמצום הוא ענין העלם, אם כן מובן שזה רק לגבי הנבראים, אבל לגבי מהותו ועצמותו יתברך שמו, כמו שהוא קמיה, אין הצמצום אמתי כלל וכמו שכתוב (ישעיה מ"ד ו') ומבלעדי אין אלהים, וכל החלל ומקום פנוי עם כל סדר ההשתלשלות שבו, מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין, מכתר אדם קדמון עד רגלי אדם קדמון שמסתיימים בעשיה, וכללות הקו מראשו ועד רגלו, הכל כלול ובטל במציאות במאור באור אין סוף, כביטול זיו השמש בשמש, ר"ל־ כאילו לא יצאו מהתכללות המאור, וכמו זיו השמש שאינו נראה ליש אלא למטה, לפי שאין כאן גוף השמש, אבל בשמש עצמו אין הזיו ניכר כלל במציאות, והרי הוא אין ואפס ממש, כמו כן זה שהעולמות נראים לאיזה מציאות, הוא בידיעתם שאין מאיר להם גוף המאור אור אין סוף ברוך הוא בגילוי, ובערך החוט והקו הרי הם באמת איזה מציאות יש ושייך ענין הצמצום, אבל קמיה ית"ש שהוא ממלא כל מקום החלל גם עכשיו כמו קודם, אם כן הכל בטל במציאות כאילו לא יצאו מהתכללותם כלל, ולכן באמת אתה הוא עד שלא נברא העולם ומשנברא העולם בשוה, כמו קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד כמו כן הוא גם עתה, וזהו קדוש אתה ונורא שמך וכו', פירוש אתה, מהותו ועצמותו יתברך שמו קדוש, שהוא אינו בגדר ומהות גילוי כלל, ושמך שהוא כח ההתגלות שלו, והוא בחינת מלכות דאין סוף, הוא גם כן נורא, כי אין אלוקי מבלעדיך, שהצמצום אינו כלל קמיה, כי כל הצמצומים והמסכים והפרסות, שנעשה מזה התחלקות מדרגות מעלה ומטה, שייכים רק בערך מקור כללות חיות העולמות, שהוא הקו שהוא הארה מבחינת מלכות דאין סוף, אבל בבחינת מלכות דאין סוף, כל הצמצומים כאילו אינם כלל, אם כן הגילוי שמבחינת שמך הוא גם כן נורא, ששוה למטה כמו למעלה, וכמו שנתבאר זה במקום אחר באריכות.

וזהו שמשה רבינו עליו השלום שאמר אין עוד, שמו בחללו של עולם, דהיינו הוא ממלא כל מקום החלל כמו קודם הבריאה ממש, אבל רחב שיירה בחללו של עולם, שלא אמרה אין עוד, שזה הודית כשאמרה כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, שהוא יתברך שמו לבדו משגיח ומחיה ומהווה כל ההוויות למטה בעולם הזה הגשמיי, כמו בעולמות הרוחניים, וגם זה השיגה שכיון שהתהוות כל העולמות הוא מאין ואפס המוחלט, ובכל עת ורגע צריך להיות האין שופע בהיש להחיותו ולקיימו, אם כן היש הוא בתכלית הביטול אל האין השופע עד שאינו במציאותו כלל, וכמו שכתב בתניא שאילו ניתנה רשות לעין לראות ולהשיג את הכח וחיות האלקות כו' לא היה גשמיות הנברא וחומרו וממשו נראה כלל, כי אם החיות אלקות המחיה אותו וכמו שנקרא אל עולם, שאל ועולם הכל אחד, אבל זה לא השיגה קודם שנתגיירה, שנאמר שגם הצמצום והחלל אינו אמתי כלל, ואם כן גם החיות מהתכללותו, זה לא השיגה, ואמרה כיון שהיה צמצום, הרי הוא אמתי גם קמיה יתברך שמו והחיות רוחני של העולמות הרי הוא במציאות ומצדו שייך גם מציאות העולמות וזהו ששיירה בחללו של עולם.

וזהו שבקשה מהם (יהושע ב') ונתתם לי אות אמת והחייתם וכו', ואיתא בזוהר הקדוש (ר"פ ויקרא) שבקשה את קו האמצעי אות אמת דא אות וי"ו, היינו לא כשאר הגרים שנקראים גרי הצדק מלכותא קדישא, ונכנסים תחת כנפי השכינה, חסד וגבורה שבמלכות (זוהר הקדוש בראשית די"ג ע"ב) אשר חסד הוא התפשטות והתגלות החיות מאור אין סוף ברוך הוא, שהיה נראה איך שהעולמות בטלים, אבל נגד זה מדת הגבורה המצמצם ומעלים ומסתיר על אור אין סוף שלא יתראה ביטול העולמות במציאות, אבל קו האמצעי הוא התכללות חסד וגבורה, שגם לאחר הצמצום יהיה התגלות אור אין סוף ברוך הוא שקודם הצמצום, ויהיה נראה איך שהעולמות והחיות בטלים במציאות לגמרי, וזהו שורש ישראל בקו האמצעי, ובקשה רחב גם כן שיהיה מקומה בקו האמצעי גם כן, ויומשך גילוי זה בכל משפחתה, וזהו ענין אות אמת, אמת, א הוא אני ראשון כמו קודם שנברא העולם היה הוא ושמו בלבד, ת ואני אחרון שיהיה ונשגב הוי"ה לבדו, ואות מ הוא ומבלעדי באמצעותא גם כן אין אלהים.

נמצא שיש ג' דעות, דעת יתרו, שאמר כי גדול הוי"ה מכל אלהים , והוא לא יפה אמר, שנתן ח"ו ממש בע"ז, היינו ענין השיתוף שנצטוינו בזה ממצוות לייחדו (עיין בשלחן ערוך או"ח די' קנ"ו בהגה), ודעת רחב, שהוא לבדו מחיה ומהווה למטה כמו שהוא למעלה, וגם שכל העולמות בטלים לגבי האין שמחיה אותם, אבל בענין הצמצום סברה שהוא אמתי, וזהו ששיירה בחללו של עולם, ומשה רבינו עליו השלום שמו בחללו של עולם.

והנה זהו מצות קריאת שמע לייחדו, כי אות ח מורה על שהוא אחד בזיי"ן רקיעים וארץ, שהוא ענין בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, ואות ד מורה על ד' רוחות העולם שהוא ענין חללו של עולם שאין עוד, והיינו כי עיקר הפירוש אחד הוא שאחר שנתהווה התחלקות ו' קצוות מעלה ומטה וד' רוחות שהוא ענין ו' קצוות רוחניים, פני אריה אל הימין וגו' (יחזקאל א') וגם ששה קצוות גשמיים, הם בטלים במציאות לגמרי ביחודו האמיתי, שהוא לבדו הוא, שההתחלקות אינה התחלקות כלל, לפי שהם בתכלית הביטול וההתכללות באחדותו הפשוטה, והוא יתברך שמו מתאחד בהם בתכלית היחוד, וזהו ענין (ברכות ד"ו ע"א) אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ה' אחד, פי' בעולם שהוא התחלקות ששה קצוות הוא גם כן אחד, עכ"ל.