ובס' בן פורת יוסף ד"ע ע"ג וז"ל, שמעתי ממורי זלה"ה משל שאמר קודם תקיעת שופר, שהיה מלך אחד חכם גדול ועשה באחיזת עינים חומות ומגדלים ושערים, וציוה שילכו אצלו דרך השערים והמגדלים, וציוה לפזר בכל שער ושער אוצרות המלך, ויש שהלך עד שער אחד וחזר, ויש וכו', עד שבנו ידידו התאמץ מאוד שילך אל אביו המלך, אז ראה שאין שום מחיצה מפסיק בינו לבין אביו, כי הכל היה אחיזת עינים, והנמשל מובן ודפח"ח, עכ"ל.

והנה לעיל פ' נח בעמוד התפלה בהגה פ"ג העתקתי מס' אוצר החיים פ' נשא מצוה שס"ג דבריו הקדושים במשל זה ומליצה זו, ועיין עוד באוצר החיים פ' חקת דקמ"ג ע"ג שהעתיק גם כן ביחד המשל עם הנמשל, וז"ל, שמעתי ממורי משל קודם תקיעת שופר, מלך אחד עשה כמה מחיצות וחומות ברזל סביבו זה לפנים מזה, וגם חיילות רבות דובים ואריות, בכדי שייראו מגשת אליו, וכל מה שעוברין חומה אחת מפזרין הרבה הון רב, מדרגות גדולות עצומות השגת רוח הקודש והשגת רזי תורה, והכסיל סובר שדי לו בזה, ולמה לו למסור נפשו לעבור עוד חומות עצומות, אשר על כל חומה מינויים הרבה יותר מן הראשונה, ויש חזר בשני ויש שעמד בשלישי, אבל בן המלך ברא דמלכא קדישא מעיו המו אל אביו, ובן המלך כשרואה כמה חומות ומחיצות ונהרות ודובים וחיות רעות מסבבים המלך, אמר מה זה מלך רחמן תסתיר עצמך בהסתרות כאלה, וצועק ובוכה אלי אלי למה עזבתני, וכל ההון יקר משליך לארץ, כי כל הונו ורכושו הוא לראות פני המלך, וכשבא לפני אביו אמר מה זה אבי שהסתרת בכמה מחיצות של ברזל, מחשבות רעות ופניות, שכל אחד מחיצה של ברזל, מדוע דרך רשעים צלחה, כל עוד שמרשיע יותר מצליח יותר, ואביוני עמך דוים וסחופים יורדים, יובאמת מי שיש בו דעת יודע ורואה ה' הצדיק צדיק וישר הוא, הכל בהשגחה לטוב, ומאיר בהארה נפלאה לא יכילהו הרעיון, מתוק מדבש לדורשי יחודך בהרחבת הדעת, וכל היסורין שעוברין עליו טובים הם בהירים הם, כי לית אתר פנוי מיניה, ובידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און, ואין שם מחיצה אלא הכל גנות ופרדסים, משוררים עומדים ומזמרים לפני המלך, וכשבא למדרגת אין אפר נשרפין כל מחיצות ברזל, ומה שהיה מטמא ומרחק טהורים מטהר טמאים, כעין תיקון עתיד, רישא דעשו, ראש פתנים אכזר, כמוס עמדי והבן, והכל מתוקן לסעודה, והאלילים כליל יחלוף והכל טוב וטהור, וגר זאב עם כבש, והבן סודות אלו שגליתי לך ממרן אלקי ריב"ש זצ"ל, עכ"ל.

ובספר נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ה' אות א' כתב וז"ל, עיין דגל וילך, שמעתי משל מאא"ו מלך שעשה מחיצות רבות באחיזות עינים זו לפנים מזו, ובין כל מחיצה נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים, דובים ואריות ונחשים ועקרבים, בכדי שייראו מגשת אליו, ואור פני מלך מאיר בכל העולמות, וזיו ונועם הדרת כבודו מלא את כל הארץ, רק הכתלים והסובבים הם מסתרים את פני המלך והוא באחיזת עיניים וכרוזים יוצאים מי הוא שיבא אל המלך ויקבל את פניו ואור הדרת זיו כבודו, יתן לו המלך בתו ועושר וכבוד, ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה ראשונה, ורואה כמה דברים מבהילים נסוג לבבו אחור, ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ובין כל חומה וחומה יש שרים רבים ממונים מאת המלך מפזרים ממון רב למי שבא לפנים מן החומה, ולפעמים אחרי רואו שיש לו הון יקר שכבר מצאה ידו, ואוצרות שכיות חמדה, עומד שם ומתעכב בזה, וכשמתגברין עליו הדברים המבהילים נסוג אחור, אף שבאמת הלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע, אין שם מים ואין שם חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוהה ומאויים דלתיים ובריח, כדי להבהיל יותר, וכשרואה הדברים המבהילים נסוג אחור, אבל בן המלך אשר מעיו המו אל אביו, וגם רחמי האב עליו לאור באור פני מלך חיים, ומאור פני מלך מי שזוכה לטעום טעם אור מתיקות ידיות עריבות נועם זיו הדרו, פניו מבהיקים ומאירים, וכשבא לחומות המבהילים והמסתירים, בוכה ומתחנן אבי הרחמן, מלך רחמן כמותך תסתיר עצמך בהסתרות כאלו, ואני אנה אני בא, וצועק ובוכה, וכל העושר והכבוד שמפזרין מואס בהם, כי עיקר המייתו לזכות לקבל זיו ונועם הדרת אביו הרחמן, ובכח לבבו הנשבר לאלף שברים מהמכות של האימות והדברים המבהילים, מוסר עצמו בכח לדלג על החומות ונהרות ומפזר כל הונו עד שנעשה אין ממש, אלא בלתי לקבלת אור פני המלך לבדו, מאהבת המלך ומתשוקתו לשרשו לאביו הרחמן, וכשבא לפני אביו הסיר אביו אחיזת עינים הללו, ואומר לו בני ראה מן סוף העולם ועד סופו, וירא כי אין שם לא מסך ולא חומה ולא נחשים ועקרבים רק ארץ מישור וגנות ופרדסים, ומשרתי המלך הם כולם, וכולם משוררים ומזמרים למלך הכבוד, ואין שם דבר רע כלל, והמלך יושב על כסאו והארץ האירה מכבודו, ומרוב שמחה נתבטל לגמרי, ובוכה אבי אב הרחמן האיך הסתרת פניך ואתה בעצמך היית שם אתי עמי בכל הצער ובכל הסתרות, ואז נותן לו המלך בתו, ומתנות רבות, ומושל ככל העולם וכל המסכים עוברים, כי אם מעט לפעמים לעתים רחוקים כשהמלך רוצה להעלותו, אבל לא מחיצות עבות ומבהילים כבראשונה, עכ"ל.

ובספר נוצר חסד פרק ה' אות זיי"ן כתב וז"ל, כמו שביאר מרן אלוקי הריב"ש זצ"ל, משל למלך שעשה לו מחיצות רבות סביביו, רוח רעש אש מתלקחת כותלים ונהרות דובים ואריות נחשים ועקרבים, וחומות ברזל סביב, והמלך נורא, ואור פניו מאיר בכל העולם וכבודו מלא עולם, רק החומות מסתירים אור פניו, וכרוזים יוצאים כל מי שיבא לראות המלך יהיה שני למלך ויתן לו בתו לאשה, ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה, רואת שהוא מאויים גדול ורחב, ונסוג אחור, ויש מהם שגברו על יצרם הרע והלכו חומה הראשונה וכן כמה חומות , ובין חומה לחומה יש שרים רבים מפזרים ממון ועושר הרבה, והוא כינוי למדרגות רבות רוח הקודש ושאר מדרגות לפעול ישועות על ישראל, ולפעמים שוטה זה אחר שמצאה ידו כל הון יקר, עומד במקומו בזה ואינו הולך לפני המלך, כי מחמת שכל חומה וחומה שהוא פנימי יותר הוא מאויים ביותר, כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך, אבל אוהב המלך באמת מניח כל זה, כי לבו הומה לראות פני המלך, ומסכן נפשו בכמה צרות ויסורים, ונכנס לפנים מן כל החומות, ואינו לוקח שוחד מדרגות ופעולות וישועות, כי כל זה כלא נחשב אצלו אלא לבא באמת לפני המלך, וכשהוא בא לחומות ולנהרות וחיילות ודובים נחשים ועקרבים המבהילים אותו, תמה עצמו מלך רחמן כמותך תסתיר פניך כל כך בהסתרות משונות כאלו, וצועק אלי אלי למה עזבתני, ואני מאמין בך והכל הוא כבודך, ומוסר נפשו ועובר כל אלו החומות והנחשים והעקרבים, והוסר הלבוש, ובא לפני המלך הרחמן ויפול על פניו בוכה ויאמר מה זה המלך הרחמן שהסתרת פניך ממני כל אותן הזמנים, והעמדת נגדך כל כך מסכים המסתירים אותך, מבהילים כל רואה אותם, וכמעט אשר אבדתי, ויאמר המלך ראה אוהבי לחוץ, וירא והנה אין שם חומה ולא מסך מבדיל, רק ארץ מישור גנות ופרדסים וכל מיני עונג, ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר וכל מיני כלי זמר והמלך יושב, והארץ האירה מכבודו, ואין שום דבר רע בעולם, רק ממש מלא כל הארץ מכבודו, וכל בחינות הרע והמסכים והנחשים, הכל באחיזות עינים, ואין שום מסך כלל, והמלך נתן לו בתו וכתר על ראש אוהבו, ונתן מהודו עליו, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים הדיבור בעלמא כמו לר' שמעון בן יוחאי, וכל המשל מובן מעצמו.

ובספר זוהר חי על זוה"ק פקודי דרמ"ב והוא בדרמ"ו ע"א כתב וז"ל, ודע שיש ארבע עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה בקדושה, חיים וקיימים באור אין סוף המחיה אותם בכל רגע, וקודם צריכין להקדים הקדמות מרן אור צח אור שבעת הימים הריב"ש בן שרה, כי הנה החושך יכסה ארץ, מלך נורא עשה סביביו מחיצות רבות ונהרות רבות וחיילות מובהלים וחיות זורקין אש ואבני קלע לבל יקרב למלך בנקל מאן דהוא, והמלך נורא, ומאתו ומאור פניו המאיר דרך המחיצות, חיים כל העולמות כל אחד לפי מה שהוא, אלא שהוא בהסתרה גדולה, וכל אחד לפי מעשיו כך חיותו ואורו, עד שמגודל המחיצות והסתרות פניו, נמצאו רשעים שאומרים מי רואנו ומי יודענו, ומכעיסים למלך, ועוברים על דבריו ביד רמה, והמלך הוא מלך עלוב ועניו, שומע ורואה ושותק, עד בא יום הדין והזמן להנקם מן עושי רשעה, וכרוזים יוצאים, יש מעט שקרובים אל המלך ושומעים, ויש שמרגישים בלב כרוזי המלך, מאן הוא דבעי למיחזי ביקרא דמלכא, ומאן הוא שרוצה לקבל מאור פני מלך בעצמו שפע רב ואור וחיות ושמחה מתוקים מנופת צוף, עושר וכבוד והון יקר, ויהיה מאוהבי המלך ושריו הגדולים, ומי הוא טפש שלא ירצה זה, ויש מי שאינו חושש לכבוד המלך אלא הכל לכבוד עצמו, אזי מתחיל לכנוס בחדרי המלך, וכשרואה דברים המבהילים ומחיצות נוראות נסוג אחור, והולך אחרי שרירות לבו הרע, עד שיבא יום הנקמה לנקום ממנו נקמת עולם, ויש שלבו הומה אחרי המלך, ומתשוקת לבו מוסר את עצמו ודוחק ונכנס ועובר איזה מחיצות, ובין כל מחיצות יש שרים מפזרים הון יקר לפי כבוד הנכנסים, מדרגות גדולות והרחבה והשגה, ויש טיפש שסובר שכבר יש אצלו כל הון יקר, ואינו רוצה למסור עצמו בטירחא לכנוס לפניי ולפנים באמת לקבל הארת פני המלך, וכבודו ויקרו הרב לראות ולשמוח, וכיון שכל חומה פנימיית מאויימת ביותר ומבוהלת מאוד, נסוג אחור, ודי לו בזה שהשיג, וקדוש יקרא לו גם על זה, אבל ברא דמלכא מפזר כל זה ההון, ואינו לוקח לעצמו כלום, אבל לבו הומה אחרי אביו, וסובל יסורים מרים מן אותן מחיצות המבהילות ומן הנחשים שרפים מדברין עליו ומצערין אותו, ועושין אותו כעפר לדוש בפיהם וברום לבבם, עד שלולא השם יתברך מאיר מאורו עליו בהסתרה, היה כבר נופל חלילה לבאר שחת, וכל זה שהשם יתברך רואה שלבו שלם עם אלהיו לעשות רצון המלך באמת, עוזר לו ואינו מניחו ליפול כלל, ומקרב אותו כל כך באורו המתוק אור פני מלך חיים, אחר שסבל כמה יסורים ונסיונות וקיבל הכל בשמחה באהבת אביו המלך, עד שבא לפני המלך ורואה שם שהוא ממש אין אין לו שום שיווי נגד המלך, ואז משתעשע בגנזי המלך, ומוסר לו שרביטו של מלך להיות כמהו ממש, להדמות אליו בכל דרכיו הישרים, ואז נופל לפני המלך בוכה ומתחנן מה זה מלך רחמן כמותך הסתרת עצמך כל כך ברוב מחיצות מבהילות, נחשים עקרבים מחיצות של אש ושלג ואבני הקלע, ואנה אני בא אצלך כשאצטרך לילך לדרכי הרגילה עלי בהכרח, אז אומר לו המלך, בני חביבי פתח עיניך וראה, ורואה שאין שום מחיצה ולא שום מסך מבדיל, רק עבדי המלך עומדים ומשוררים שירה לפני אל רם, והמלך כל הארץ מאירין מאורו אור אין סוף, והכל אור וחיות ואין שום מונע, ואז יוצא ונכנס עייל ונפיק, זכאה מאן דעייל ונפיק [עיין לעיל פ' לך אות י' ושם בהגה ט'] ואין שום רע ולא קליפה, אמר אויב וגו' (בפ' בשלח) חמשה אלפין שגם שם גנוז אלופו של עולם [עיין לעיל בפ' בשלח אות ט' י' י"א ולקמן בפרשתינו באות שאחר זה בפנים] וחוץ ממנו הכל בטל ומבוטל אין בהם כח, והכל אחיזת עינים לנסות בהם הבריות ודי בזה, עכ"ל.

ושם בזוהר חי פ' בראשית דפ"ו ע"ב ששייך על הזוהר דכ"ב ע"ב הביא גם כן ענין זה וז"ל, וכמו שאמר מרן משל קודם התקיעות מובא בספר דגל, מלך איום ונורא עשה מחיצות רבות מבוהלות, וחיות מבוהלים יסובבוהו, וכרוז יוצא כל מי שיבא אל המלך יעשרנו המלך ואת בתו יתן לו, והכל רצין, אבל כשרואה אלו החומות ושאר דברים מבהילים נסוג אחור, ויש שכבר הולך כמה חומות בטורח גדול ואחר כך נסוג אחור שלא להתייגע, כי בין כל חומה שרי המלך מפזרין הון, והטפש לא יראה פני המלך כי אומר די לו בזה, אבל האוהב ובן המלך מוסר נפשו רק לקבל פני המלך באהבה, וכשבא לחומות המבהילים משבר לבו ואומר מה זה מלך רחמן הסתרת פניך כל כך בדברים מבהילים כל כך, ודוחק עצמו ומפזר כל הונו, וכשבא לפני המלך בלב אין ונשבר, וירא בחוץ ואין חומה ואין הסתרה ואין שום דבר מונע מעבודת השם יתברך למי שיודע שבכל הסתרות שם הוא השם יתברך, ובכל תנועה אלופו של עולם, ידע שאין שום מחיצה ולא הסתרה, הכל משרתי המלך מברכים ומודים לשמו ומסייעין בסיוע גדול למי שרוצה באמת לדבק עצמו בהשם יתברך בלב נכנע, וזהו (בפ' האזינו) ראו עתה כי אני אני הוא, ואין שום חומה, הכל אני [עיין לעיל פ' בראשית אות ט"ז ושם בהגה י"ד] בכל הסתרות ובכל השפעות האורות אני אני הוא ולא אחר, עכ"ל.