ובס' בן פורת יוסף בסופו דקכ"ז ע"א וז"ל, ביאור משנה דאבות פ"ב הוי זהיר בגחלתן כו' כגחלי אש, ושמעתי ממורי כי קודם הלימוד אמרו מלתא דבדיחותא וכו' והענין כי יש קטנות וגדלות בעולם שנה נפש, ועל ידי מלתא דבדיחותא עולה מן הקטנות ומתדבק בגדלות, והנה בזמן הגדלות שבעולם אז הוא דבוק בו יתברך שמו כפשוטו, מה שאין כן בימי הקטנות שיש בעולם אז צריך האדם, מלחמה גדולה שיוכל להתקרב אליו יתברך שמו, וזהו עיקר השכר שיש לאדם מה שעושה על צד ההכרח, גם כשלא יוכל לעשות הטוב בפועל מכל מקום בלבי צפנתי אמרתך (תהילים קי״ט:י״א) ובחוץ יעשה עניינים גשמיים, וזהו שאמרו חכמינו ז"ל (בפ"ב דאבות) בתורה ומלאכה שיגיעת שניהם משכחת עון, וכיוצא בזה, וכשבא איזה תלמיד אל הרב בימי הקטנות ולומד ממנו דברים גשמיים, וזה נקרא גחלת בלי אור פנימי, וזהו שאמרו הוה זהיר בגחלתן וכו', וזהו שעקיצתן עקיצת עקרב רצה לומר זיי"ן מדרגות הנקרא ע [עיין בפרשתינו לעיל בפנים אות ב'] הוא מקרב לשרשן, וזה אינו יודע מזה וסובר וכו' ודפח"ח, עכ"ל.

ובצוואת הריב"ש די"ב ע"א וז"ל, בשם ריב"ש הזהר בגחלתן שלא תכווה כו' שכל דבריהם כגחלי אש, וקשה ממה נפשך, אם גחלת סתם הוא פירוש בוערת, למה ליה כגחלי אש, ואם סתם גחלת משמע עוממות, למה יזהר בגחלתן שלא יכווה, הלא סתם גחלת הם עוממות, ואמר הרב ז"ל, הנה לפעמים צדיק גמור נופל ממדרגתו ועובד ה' יתברך שמו בקטנות, דהיינו שאינו מתפלל בכוונה גדולה וגם הולך בטל לפעמים, ופן יהרהר האדם אחר הצדיק הנ"ל וגם הוא יעשה כן, כי יאמר מה אם זה שהוא צדיק וחסיד עושה כך מכל שכן הוא [עיין בדגל מחנה אפרים פ' במדבר], לזה מזהיר התנא שלא ידמה עצמו לתלמיד חכם וצדיק, כי הצדיק כשיתעורר משינתו ומתחיל ללמוד ומתפלל כקודם, יעלה כל הדברים בטלים שדיבר וכל המעשים שעשה עד הנה מקודם, יעלה הכל למעלה וכידוע מסוד העלאת ניצוצין אף מדברים בטלים [עיין לעיל פ' בראשית אות קי"ב ובפרשתינו אות י"ב], אבל אתה אדם הרואה, אדם פשוט שאינך יודע כלל מסוד עבודת הבורא יתברך שמו, איך ימלאך לבך לדמות את עצמך אליו, וזהו הזהר בגחלתן ר"ל אפילו בשעה שנפלו ממדרגתן שהם אז כגחלת עוממות דהיינו שמדבר דברים בטלים ושאר מעשים בטלים הזהר שלא תלמוד מהם, לפי שכל דבריהם אפילו דברים בטלים שלהם כגחלי אש כנ"ל, עכ"ל, וכן הוא בס' ליקוטים יקרים דל"ב ע"א, ובכתר שם טוב בסופו דכ"ד ע"ב.

ובלקט אמרי פנינים דר"ט ע"א כתב וזה לשונו, שמעתי ממורי הוה זהיר בגחלתן שלא תכוה, כי לפעמים הצדיק הוא כמו גחלת עוממות ועוסק בענייני עולם הזה, ובלבו אש גדול ומיחד יחודים בענייני עולם הזה ונקרא גחל"ת שהוא בגימטריא אמ"ת, ולפעמים מדבר איזה דיבורים עם המון עם, ולפעמים בשאר עניינים לבא להכנעה אמיתית, לביטול, איהו וחיוהי חד בהון (בהקדמת תקוני הזוהר ד"י ע"א) והטפש יראה זה, וילמוד ממנו לילך כל היום בלא תורה ותפלה, ולעסוק בענייני הבל ובדברים בטלים, ומזה יבא לדבר לשון הרע על ה' ועל משיחו, ח"י בן קץ הימין, ולזה מזהיר התנא הוה זהיר בגחלתן, בעת שהוא גחלת, לא תלמוד ממנו דברים שאינם [שייכים לך] לפי פחיתות ערכך, שלא תכוה, ותפול ולא תעמוד ח"ו, על כן הזהר שלא תפסוק מתורה ודבקות אף רגע, עכ"ל.