בס' רמזי תורה בדרושים על אגדת חז"ל דס"ה ע"ד ד"ה פעם אחת חל י"ד כו' כתב וז"ל, ומפני מה התירו באמת לספר הסיפורים בשבת, ואפשר לומר משל נפלא על זה, משל למלך שהיו לו מדינות רבות ועבדים לאין מספר, וציוה המלך לעשות יום מוגבל משתה ושמחה לכל שריו ועבדיו, ולכל מי שירצה לבא אל המשתה, להתענג בתענוגי ומעדני המלך, יותן לו כל רצונו ושאלתו כל אשר תשאל ותתאוה נפשו, כדי שלא יחסר לשום אדם שום תענוג ועידון שבעולם, וכל אשר הוא חפץ ושואל תיכף ינתן לו כאוות נפשו, והנה היו הרבה, מה ששאל זה לא שאל זה, איזה מהם בקשו שיתנו להם כלים חשובים ונאים שהמלך משתמש בהם, ואיזה מהם ביקש שיתנו לו כל מעדני מלך מכל מיני מאכל וכיוצא, ואחד הוסיף לשאול שיתנו לו פרס מגנזי המלך זהב ודרכמונים, ואיזה מהם ביקש שיתנו לו שלטנות ושררות על קצת ערי המלך, והכל ניתן לכל אחד ואחד חפצו ובקשתו, והיה שם איש סכל וחסר לב והוא היה איש צרוע מוטל באשפה מחמת צרעתו, ובהגיע אליו השאלה לשאול ולבקש תאוותו וחפצו וצרכיו מבית המלך, ביקש שיצוה המלך שינתן לו שני משפלות של זבל לא יקר בכדי שיתכסה בהם ויתקרר מצרעתו, וגערו בו עבדי המלך ואמרו לו, שוטה וחסר לב, מה זאת אשר שאלת ובחרת מכל התענוגים, והלא אם היית שואל ביום הזה חפצים טובים או מיני תענוגים שבעולם וכל מחמדי לב המלך היו נותנים לך, כי כן דתי המלך והנימוס להיות עושים רצון איש ואיש, ואם תאמר מחמת כאב צרעתך שאלת דבר זה, שוטה שבעולם, היה לך לבקש מאת המלך שיצוה להרופאים לרפאות אותך מצרעתך, כלום חסר בבית המלך רופאים מומחים וכל סממני רפואות עד אין קץ, והנה הגיע הדבר הזה לפני המלך שכך ביקש האיש הסכל, והמלך שחכמתו גדולה עד מאוד אמר לעבדיו מאחר שאיש זה הוא כסיל בשבילו ישתנו נימוסי המלך ודתו, זה אי אפשר, רק ינתן לו כמו אשר בחר, כי הסכל הלזה בחר בדבר מאוס אם כן בודאי זהו עיקר תענוגו ועידונו, על כן לא יותן לו יותר משאלתו ובקשתו והנמשל מובן, עכ"ל, וכן הוא בליקוטים יקרים ד"ז ע"ד.