עי' שעה"מ בד"ה ולעיקר דנראה מדבריו דהך בת ג' שנים כו' היא ברייתא. ואישתמיטתיה דמשנה היא בנדה (מ"ד ב'):

השגת הראב"ד המתחלת עד שיהיה בן כו'. מצויין בטעות וצ"ל על הלכה י"ב אהא שכתב הרמב"ם אע"פ שנולד לו א' מסימני סריס. ע"ז כתב ולא (ר"ל דלא הוי סריס) אפילו נולדו בו השאר כו' וכ"נ מהמ"מ. (כבר נתקן ע"י המגיהים)

במל"מ, ועוד דמנ"ל כו' פי' חדש לא הוזכר כו'. ול"נ דאין זה חדש דכבר רמזו רש"י ז"ל ד"ה להחמיר דבאינה מאמנת פרט לנו השיעור הקטן דהיינו נקרצות. ולענין חליצה סתם ופי' עד דאיכא שיעורא רבא דכולהו. וע"כ אי דס"ל דאידי ואידי חד שיעורא היא או דספוקי ליה ועכ"פ יהיה ראיה להגהת מהרש"ל שהביא המחבר לעיל. ומהר"ן שפירא בגליון האלפס ס"פ ב"ש שהגיה בפירש"י שיעורא קטנה דכולהו ע"ש ל"ד כלל שהרי כתב דמשנקרצות לא ממאנת. אלמא דזהו השיעור הקטן שבכולם:

ב"ש אלו צריכות שיהיה במקום הערוה כו'. עיין מ"מ וכ"מ. ועיין בהגר"א ז"ל בא"ע סי' קנ"ה ס"ז ס"ב. ול"נ עוד ראיה להרמב"ם מדקרי להו בכ"ד סימן התחתון ואי מהניא אפי' בקשרי אצבעות דיד לא הויא תחתון נגד סימני הדדין:

בלח"מ, ומ"מ מש"כ ונראה כן מן הגמרא ל"י מנ"ל. ול"נ דמדלא קאמר הש"ס קמ"ל דאפי' ב' שערות בלתי גומא כלל. ש"מ דמסתבר לי' דל"פ אדר' חלבו דמצריך גומות:

במל"מ ד"ה וראיתי להטור נראה דאף לשיטת ר"ת אם הביאה שתי שערות ביומא דמישלם שנת י"ב אינה נחשבת לגדולה עדיין אלא משחשיכה מהני אותן שערות עצמן. וכן מבואר בדבריו לקמן פ"ד ה"ז. ותמוה דבכה"פ שהובא דברי ר"ת מוכח דמיד באותו יום נחשבת לגדולה. ועי' ב"ש סי' קנ"ה סק"כ ובהגהותי למס' נדה (מ"ו ב') כתבתי סמוכין לדבריו ע"ש:

במל"מ, אבל בקטנה שנסתפקו בשנותיה והביאה סימנין כו' לא עלה ע"ד הרב לומר שדנין אותה כגדולה כו'. נפלאתי הלא דעת ר"י בתוס' קדושין ס"ד ד"ה בני מבואר דמקום סימנין א"צ עדות שנים. ואף דמהרא"ש שם משמע דדוקא בצירוף עדות האב מהני. מהתוס' לא משמע הכי ע"ש:

ד"ה שוב הב', מה שהקשה לשיטת האומרים דבכולהו בעינן מעל"ע דשעות מסוגיא דיבמות ולא מצא מקום ליישבה כו'. לכאורה לפי גי' התוס' שם והיא ג"כ גי' הרז"ה והרשב"א אין משם קושיא כלל. וראיית המגיה שם אינה כלום דכמו דבבודקין כל י"ב נכלל בסופה גם יום הא' דשנת י"ג כן נדע דהתחלתה אינה אלא אחר יום א' מראשיתה כי הוא עדיין משנת י"א: